איראן יצאה מהמלחמה שניהלו ארה"ב וישראל נגדה מוכה מאוד. חלק ניכר מהמתקנים הקשורים למיזם הגרעין והתשתית לייצור טילים ששרדו את מלחמת יוני 2025 נפגעו קשות. כמו כן, נגרם לאיראן נזק כלכלי כבד. אבל היא השיגה מזכר הבנות עם ארה"ב שרוב העולם רואה בו ניצחון מדיני על המעצמה הגדולה בעולם. גם אם ההסכם יקרוס משום שאיראן גילתה את מקום תורפתה של ארה"ב ושל המערב ותחתור להישגים נוספים על ידי סגירה תקופתית של מצר הורמוז, שעלולה להביא עליה מלחמה נוספת, הרושם הראשוני לא יפוג במהרה.
החתימה האמריקנית על מזכר ההבנה הבהירה לכול את סדר העדיפויות של ממשל טראמפ: עניינים כלכליים הקשורים לפוליטיקה הפנימית חשובים יותר מנושאים אסטרטגיים. הורדת מחירי הנפט לקראת בחירות האמצע לקונגרס בנובמבר 2026 חשובה מתדמית של עוצמה מעצמתית, מניעת תפוצה גרעינית, החלשתן של מדינות סוררות המאתגרות את הסדר העולמי ושמירה על חופש השיט בנתיבי ים בינלאומיים. אך מתוך היכרות עם צורת החשיבה של פוליטיקאים ההחלטה של הנשיא דונאלד טראמפ להעדיף הצלחה בבחירות אינה מפתיעה, אף על פי שהשלכות המזכר על המערכת הבינלאומית הן בעייתיות מאוד.
גם התנהגותן של מדינות המערב, אשר לא תמכו במלחמה נגד איראן ונמנעו מלהיענות לקריאתו של הנשיא טראמפ להצטרף לניסיון קצר הימים ללוות מכליות נפט המבקשות לעבור במצר הורמוז בניגוד לרצונה של איראן, משקפת את הרתיעה של המערב מלהתעמת עם מדינות בריוניות.
המערב השבע סירב בעבר להתמודד צבאית עם תוקפנות. הפעם, ארה"ב היא זו שהובילה את הכניעה לסחטנות הכלכלית של הקנאים הדתיים באיראן. הדרישה של איראן לגבות דמי מעבר במצר הורמוז והסכמתה של ארה"ב להכיר בזכותה של איראן (ועומאן) "לנהל" את נתיב המים הבינלאומי (סעיף 5 במזכר) היא תקדים מסוכן. מדינות אחרות בעולם הסמוכות לנתיבי שיט בינלאומיים יכולות לחקות את איראן בניגוד לדין הבינלאומי.
ארה"ב, שחיל הנחתים שלה מתגאה עד היום הזה בכך שנלחם כבר בתחילת המאה ה-19 בפיראטים ובדרישות לכופר בים התיכון, הרחק מחופי ארה"ב, נכנעה לאיראן אשר חסמה את מצר הורמוז. ארה"ב, שהטילה בתורה מצור על מצר הורמוז לאוניות בדרכן לנמלי איראן וממנה, איבדה את סבלנותה כאשר איראן הייתה בדרך להתמוטטות כלכלית. בכל מלחמה קיימות שתי משוואות: הראשונה מודדת איזו היא המדינה היכולה להסב נזק גדול יותר, והמשוואה השנייה, לעומת זאת, מתמקדת ביכולת של המדינות לשאת כאב. רגישותה הנמוכה יותר לסבל מזו של ארה"ב הפכה את איראן למנצחת בהתמודדות הכוחנית.
עליית מחירי הדלק לקראת בחירות האמצע האפילה כנראה על השיקולים האחרים בוושינגטון וגרמה לעיוורון אסטרטגי. מזכר ההבנות מהווה פגיעה בכושר ההרתעה האמריקני. מזכר ההבנות והתנהגותה של ארה"ב לאחר מכן בוודאי לא יהפכו אותה ל"גדולה שנית".
העולם רואה מעצמה עולמית שלא השיגה את מטרות המלחמה ומתקפלת בפני חבורה של מוסלמים קיצונים. המשטר האיראני נשאר על כנו, וגורל העם נחרץ לסבול זמן נוסף תחת עריצות אכזרית כיוון ש"העזרה בדרך" לא תגיע. וושינגטון הבטיחה במזכר ההבנות שהיא תימנע מהתערבות בענייניה הפנימיים של איראן (סעיף 2 במזכר). ארה"ב ויתרה על היומרה שלה להיות מגדלור החירות בעולם ומגן הדמוקרטיה.
המזכר נראה כניצחון של הזרם הבדלני במפלגה הרפובליקנית, ומשדר נסיגה ממעורבות אמריקנית בעולם וחוסר נכונות להתמודד עם מדינות המאתגרות את וושינגטון. גם הצבעת הרוב בשני בתי הקונגרס האמריקני בעד סיום המלחמה מאותתת על עייפות וחולשה. התפתחויות אלה, יחד עם היחס הבעייתי של ממשל טראמפ אל חברות ברית נאטו ואל בעלי ברית באזורים אחרים, מכרסמים באמינות של מטריית הביטחון האמריקנית. מזכר ההבנות מחזק את המגמה הקיימת של בעלי בריתה לפקפק בנכונותה של ארה"ב לדבוק בהתחייבויותיה.
בנוסף, למרות הרהב של טראמפ, אין דבקות מספקת במטרה למנוע מאיראן נשק גרעיני. האיראנים הצליחו לדחות את הדיון בסוגיית הגרעין בעוד הם אמורים לקבל כבר בתחילת התהליך סכומים נכבדים והסרת עיצומים. בינתיים הוויתור האיראני בנושא הגרעין הוא עמום. איראן הצהירה כבעבר שאין לה כוונה להצטייד בנשק גרעיני, והסכימה לכך שהאורניום המועשר שברשותה ידולל באיראן לכל הפחות (סעיף 8 במזכר). קשה לראות איך ממשל טראמפ ישיג ויתורים של ממש בלי שימוש בכוח צבאי, שהאמריקנים נרתעים ממנו כעת.
ייתכן מאוד שנראה חזרה על הדיפלומטיה של טראמפ בכהונתו הראשונה מול צפון קוריאה. לאחר פגישות פסגה אחדות עם מנהיג קוריאה כדי לפרז מדינה זו מנשק גרעיני, ולאחר התנגדות קוריאנית לפירוק הנשק הגרעיני, איבד הנשיא טראמפ עניין והניח סוגיה זו בצד. ייתכן מאוד שנראה התנהגות דומה מול ההתעקשות האיראנית הצפויה. המצב הנוכחי, שבו ארה"ב הסכימה שאיראן תשמור על הסטטוס קוו של תוכנית הגרעין שלה (סעיף 9 במזכר) כל עוד הצדדים אינם מגיעים להסכם, רק מגביר את הנטייה של מדינות אחרות לדון ברצינות במימוש חלופה גרעינית. אכן, על רקע האיומים הגרעיניים של ולדימיר פוטין, יש חשיבה מחודשת בנושא הנשק הגרעיני באירופה. הבקיעים בברית נאטו מתדלקים בייחוד את הדיון בסוגיה בגרמניה. מנהיג תורכיה כבר הכריז בעבר שלא מקובל עליו המצב שלאחרים יהיה נשק גרעיני ולא למדינתו. גם בקוריאה וביפן מתקיים בירור ציבורי ערני בנושא הגרעין, ובאוסטרליה התחדש הוויכוח הציבורי בנושא. כמובן שבמזה"ת אפשר לראות את ניצני מרוץ החימוש הגרעיני. המועמדות הן סעודיה, תורכיה ומצרים, ואולי האמירויות הערביות.
מזכר ההבנות, המגלם חולשה אמריקנית ואי-יכולת להתמקד במשימה לאורך זמן, משליך על מעמדה הבינלאומי של ארה"ב. המזכר מחזק את המשטר באיראן באמצעות זרם מזומנים עצום. המזכר נותן גושפנקה למעורבות האיראנית בלבנון ומציל את שליחה, החיזבאללה, מנחת זרועו של צה"ל, בניגוד לעמדה של ממשלת לבנון אשר מעיזה סוף סוף לדרוש את פירוק הנשק של המיליציה השיעית. החוגים האסלאמיים הקיצוניים במזה"ת ומעבר לו זוכים לרוח גבית ממזכר ההבנות. המעורבות של קטאר, התומכת בקיצונים המוסלמים בכל העולם, ושל פקיסטן, ששליטיה הצבאיים מפלרטטים כל הזמן עם חוגים מוסלמיים קיצוניים, מחזקת את המתנגדים החריפים ביותר לארה"ב, למשטרים הערביים המתונים ולישראל.
ארה"ב גם התחייבה להסיג את כוחותיה מקרבתה של איראן (סעיף 4 במזכר), סעיף אשר מאפשר לאיראן להמשיך לדרוש את העברת הבסיסים האמריקניים ממדינות המפרץ. מזכר ההבנות הוא מפגן חולשה אמריקני אשר רק יעודד תוקפנות כלפיה וכלפי בעלי בריתה. אכן, חלק מבעלי בריתה במפרץ הפרסי עלולים לחשב מסלול מחדש ביחסי החוץ שלהם, כי התאכזבו מארה"ב וצריכים להתחשב במעמדה העולה של איראן.
גם אי-ההתחשבות בישראל, בעלת ברית המוכנה להילחם לצידה באיראן, בניגוד לבעלי ברית אחרים, פוגעת באמינות האמריקנית. המזכר פוגע גם בתהליך השלום שארה"ב הייתה מאוד מעורבת בו. הבסיס לתהליך זה הוא ישראל חזקה הנתמכת על ידי ארה"ב. בטווח הקצר, מזכר ההבנה גם מונע לגיטימציה לפעילות צבאית ישראלית נוספת נגד מיזם הגרעין האיראני (למעשה לא קיימת חלופה אחרת לסיכולו) ותוצאותיו – גׅרעון המזה"ת. מזה"ת גרעיני רב-קוטבי הוא חלום בלהות אסטרטגי. על ישראל לעשות הכול, כבעבר, לנצל שעת כושר למנוע יכולת גרעינית של מדינות נוספות באזור.
על רקע פרימת הבריתות בעולם, ישראל חייבת להתנהל בזהירות גדולה מול ארה"ב. ישראל היא מדינה קטנה, ואין לה חלופה לקשר הטוב עם ארה"ב. היא צריכה להמשיך ביתר שאת את המאמצים לשמור על תמיכה בישראל בשתי המפלגות ובציבור האמריקני. ישראל עדיין מהווה נכס אסטרטגי חשוב ביותר, בייחוד באזור שבו אין לארה"ב ידידים אמיתיים בעלי ערכים משותפים ויכולות צבאיות. התקווה היא שארה"ב תתגבר על דחפיה הבדלניים ותמשיך לראות בישראל שותף אסטרטגי.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
