ניצחונו (בהפרש ניכר) של ג’ורג’ לאטימר – פעיל מפלגתי מתון, מוכר ומוערך – בהתמודדות על מועמדות המפלגה הדמוקרטית לבית הנבחרים מטעם המחוז ה-16 של מדינת ניו יורק, על פני חבר הקונגרס המכהן, ג’מאל באומן (25 ביוני 2024), היא אירוע שחשיבותו חורגת בהרבה מגבולות הפוליטיקה המקומית. באומן נמנה במובהק עם קבוצת חברי קונגרס פרוגרסיביים (ה-Squad) הנוקטים מזה זמן, וביתר שאת מאז פרוץ המלחמה בעזה, עמדה אנטי-ישראלית קיצונית. עקב כך, The United Democracy Project, ועדת הפעולה הפוליטית שהקימה שדולת AIPAC לשם מעורבות ישירה במערכות הבחירות, השקיעה סכום חריג בהיקפו במסע פוליטי נגדו, וגורמים נוספים בקהילה היהודית נרתמו גם הם. בהצלחתה של מערכה זו (בייחוד אם תצטרף לכך, ב-6 באוגוסט, תוצאה דומה במחוז ה-1 של מדינת מיסורי, כנגד חברת בית הנבחרים קורי בוש, גם היא דוברת קולנית של עמדות ה-Squad) טמון מסר כפול:

• לפוליטיקאים במפלגה הדמוקרטית בארה”ב, הבוחנים את כדאיותה הפוליטית של המחויבות לישראל – תזכורת חשובה לכך שיש עדיין מחיר גבוה לגילויים בוטים של שנאה, כדוגמת אלו שנקטו באומן, ושותפותיו לדרך, מאז ה-7 באוקטובר. זאת בהמשך למאורעות דומים בעבר, כמו תבוסתה של סינתיה מק’קיני במדינת ג’ורג’יה ב-2002.
  
  
• למקבלי ההחלטות בישראל – מסר חשוב לא פחות באשר לערכו של המסד הדו-מפלגתי (bipartisanship) של התמיכה בישראל: עמדות עוינות וקיצוניות של מיעוט בשורות המפלגה אינן צריכות להביא לכך שישראל תוותר מראש על הדמוקרטים ותשליך את יהבה רק על צד אחד, הרפובליקנים, במפה הפוליטית האמריקנית, בין אם מדובר בבחירות לנשיאות ובין אם בבחירות לסנאט ולבית הנבחרים, המחזיקים בידם את “הארנק” התקציבי בארה”ב.

The United Democracy Project (UDF) וייעודו

שדולת AIPAC (שראשי התיבות שלה הם America-Israel Public Affairs Comittee, והיא איננה מה שמוגדר בלשון הפוליטית האמריקנית PAC, Political Action Committee – גוף היכול לתרום למסעות בחירות) נזהרה במרוצת השנים, מאז הקמתה בראשית שנות ה-60′, שלא לעסוק במישרין בפעילות פוליטית. היא הסתפקה בחוות דעת על מידת התמיכה בישראל, או העוינות כלפיה, של מועמדים בבחירות. גופים אחרים, מקומיים וארציים, הם שהתארגנו כדי לתמוך או להתנגד למועמדים אלה. כך היה, לדוגמה, כאשר העוינות לישראל של חברת בית הנבחרים סינת’יה מק’קיני, מן המחוז ה-6 של מדינת ג’ורג’יה, הביאה לכך שגורמים פרו-ישראליים תמכו במועמדת (גם היא, כמוה, אפריקנית-אמריקנית) שרצה נגדה והביסה אותה בהתמודדות על מועמדות המפלגה הדמוקרטית במחוזה ב-2002.

המצב השתנה, כפי שכבר נכתב כאן בעבר, לנוכח התגבשותה מאז ראשית העשור הנוכחי של הקבוצה האנטי-ישראלית המובהקת באגף הקיצוני של המחנה “הפרוגרסיבי” במפלגה הדמוקרטית, שדבק בה הכינוי the Squad (“החוליה”), ושמנהיגותיה הן חברות בית הנבחרים אלכסנדריה אוקאסיו-קורטס מניו יורק, אילהאן עומר (מוסלמית ממוצא סומאלי) ממינסוטה ורשידה טלאיב (ממוצא פלסטיני) ממישיגן. כדי לבלום את התופעה ולהיאבק בה, הקימו תורמים המזוהים עם AIPAC – לראשונה – PAC , ועד פעולה פוליטי (בשל תפקידו הכלל-ארצי והיקף משאביו יש המגדירים אותו כ-“Super PAC”) בשם “המיזם לאחדות דמוקרטית”, UDP. בבחירות לקונגרס של 2022 עלה בידו למנוע את התרחבות היקף הקבוצה העוינת, אך לא להביא לתבוסתם של מי שכבר התבססו בקונגרס.

על רקע ההחרפה חסרת התקדים בהתקפות על ישראל מצד ה-Squad מאז פרוץ המלחמה בעזה (ומדובר בגילויים של עוינות לעצם קיום המדינה, ולא רק ביקורת על מדיניות הממשלה הנוכחית, שגם כמה מתומכי ישראל המובהקים השמיעו) גייס “המיזם” תמיכה נרחבת ו”העלה הילוך” במאמציו. הפעם שם לו למטרה להביא להדחתם מבית הנבחרים של לפחות כמה מאלו המזוהים במופגן עם הקו האנטי-ישראלי. חשיבותו של מאמץ זה עלתה גם בשל האירועים האלימים בקמפוסים, ההפגנות נגד ישראל ברחובות הערים הגדולות, והחשש מפני תופעות ברוח זו בעת הוועידה הדמוקרטית המתוכננת להתקיים בשיקגו (19–22 באוגוסט 2024). מבלי להירתע מפני הטענות של “זה הכול בגלל הבנג’מינ’ס” (ביטוי שהשתמשה בו חברת בית הנבחרים עומר כדי לתקוף את ההשפעה הכספית היהודית – בנג’מין פרנקלין הוא שמופיע על שטרות של 100 דולר…) השקיעה הוועדה סכומים חסרי תקדים במסעות תעמולה שליליים נגד גורמים אנטי-ישראליים רדיקליים. כללי המשחק אינם מאפשרים תרומות “כבדות” למסע תמיכה במועמד, אך הם אינם מונעים השקעה נרחבת בהתקפות על יריבו.

תבוסתו של ג’מאל באומן – ומה הלאה?

במחוז ה-16 של מדינת ניו יורק (שעיקרו בנפת ווסצ’סטר, שיש בה אוכלוסייה יהודית גדולה הנאמדת בכ-15% מכלל התושבים) אכן לא נדרשה תעמולה חיובית אינטנסיבית – המועמד שהשדולה התייצבה לצידו, ג’ורג’ לאטימר, הוא פוליטיקאי מקומי מוכר היטב (בן 70), הזוכה להערכה רבה על תפקידים שמילא ברמת הממסד המחוזי. הסכום שהושקע בהשפעה על תוצאות הבחירות למועמדות המפלגה – למעלה מ-14 מיליון דולר של UDP, ועוד כמיליון מגורמים נוספים – שימש אפוא כדי להוקיע את ג’מאל באומן הן בשל עמדותיו כלפי ישראל (הוא התבטא בדרך שנתפסה כהכחשה של פשעי חמאס, וספציפית של הפגיעות המיניות) והן בשל טענות לניתוק מצורכי המחוז, התמקדות בסדר היום הרדיקלי של עמיתותיו בוושינגטון, והתנהלות תמוהה באופן כללי. אולם גם אם היו סיבות טובות נוספות לניצחונו של לאטימר, אין ספק שבזירה הלאומית הרחבה יותר – ואף מעבר לכך – התמקדה תשומת הלב בזווית הישראלית, גם בשל סממני המתח שהתעורר ביחסים בין שתי המדינות וסימני השאלה שנלוו לכך באשר להתערערות, לכאורה, של בסיס התמיכה הדו-מפלגתי המסורתי. יש לזכור שמדובר במחוז המזוהה מאוד בעשורים האחרונים עם המפלגה הדמוקרטית, ומי שרץ מטעמה ייבחר בוודאות לקונגרס.

כעת, על רקע התהודה שצברה התוצאה בניו יורק, עומדת על הפרק (6 באוגוסט 2024) ההצבעה במוקדמות המפלגה הדמוקרטית למועמדות במחוז הראשון של מדינת מיסורי (שעיקרו הוא העיר סט. לואיס). גם חברת הקונגרס המכהנת מטעמו, קורי בוש, המזוהה עם ה-Squad, תקפה בחריפות את ישראל ופעלה, גם לפני המלחמה, לצמצום הסיוע או להפסקתו (כזכור, עמדתה של קבוצה זו הביאה ב-2022 להשמטת המימון למיירטי כיפת ברזל מן ההצבעה על התקציב; אלא שכאשר הביאה ההנהגה הדמוקרטית את הנושא להצבעה בפני עצמו, הסיוע אושר ברוב של 420 מול 10. בוש הייתה בין ה-10). המועמד המתמודד נגדה, ווסלי בל – כמוה אפריקני-אמריקני, כך שהקושי ה”גזעי” שנלווה למועמדותו של לאטימר איננו רלוונטי – החל את דרכו בפער גדול של פיגור בסקרים, אך סגר אותו, ואף מעבר לכך, באחרונה. אם ינצח, יהיה זה סימן מובהק שכוחה הפוליטי המאורגן של יהדות ארה”ב לא נס לחו, למרות הטלטלה במרחב הציבורי.

המסר הדו-כיווני

במקרה זה, כבקודמיו בעת מסע הבחירות של 2022, AIPAC לא רק מייצרת מציאות פוליטית מקומית וארצית שנועדה לבלום מגמות מסוכנות לעתידם של היחסים המיוחדים בין ארה”ב לישראל; היא גם משדרת בפועל מסר לשני קהלי יעד שונים (וכמובן, כמו בכל ארגון הבנוי כולו על יסוד התנדבותי, גם לבסיס התורמים, התומכים והפעילים של השדולה, שהישגיה מעוררים אותם להעמיק את מחויבותם):

• אות אזהרה לפוליטיקאים עולים בשורות המפלגה הדמוקרטית לבל ייתפסו להנחה שסיכוייהם ישתפרו אם יפנו לנתיב של קיצוניות אנטי-ישראלית, תוך חיזור אחר “הבסיס” האידאולוגי בקצה הקשת של האגף הפרוגרסיבי. אומנם, נכון לומר שבבחירות המוקדמות משקלו של “הגרעין הקשה” בין תומכי המפלגה גדול יותר מאשר בבחירות הכלליות, ולכן המציאות של העשורים האחרונים, שבה חלק גדול ממחוזות הבחירה בארה”ב מזוהים מראש עם מפלגה מסוימת, תורמת למגמות של קיטוב והקצנה. נקודות ההכרעה החשובות באמת הן הבחירות למועמדות המפלגה, הגוררות את המועמדות והמועמדים לעמדות קצה. אף על פי כן, מה שאירע במחוז ה-16 של ניו יורק מוכיח שעדיין יש משקל מכריע, במקרים רבים, ל”רוב הדומם” של מצביעים מתונים יותר בשורות המפלגה, בייחוד כאשר הדברים אמורים בעמדות כלפי ישראל. לא רק התמיכה הכספית היא שטבעה את חותמה, אלא גם הרתיעה מפני עמדה אנטי-ישראלית מוקצנת.
  
  
• קריאה, במשתמע, למקבלי ההחלטות בישראל ולדרג הפוליטי – שיש בשורותיו מי שנכשלו באמירות, מיותרות וחסרות-אחריות, של העדפה גלויה לטראמפ ולרפובליקנים – לא לתייג את המפלגה הדמוקרטית כולה כעוינת או בעייתית, ולא לראות בקבוצת המיעוט של ה-squad את חזות הכול. דפוסי ההצבעה החיוביים של רוב מכריע מבין הדמוקרטים, בכל הנוגע לסיוע לישראל, עומדים בעינם, גם אם נשמעת בשורותיהם ביקורת (לעיתים חריפה) על מדיניות ממשלת ישראל ועל העומד בראשה. משך עשרות שנים, מדיניות ישראל – ודרך הפעולה של ידידיה בוושינגטון – שיקפה חתירה עקבית לבסס ולשמר את בסיס התמיכה הדו-מפלגתי (bipartisan) בוושינגטון. היכולת להביס גורמים עוינים, ולחזק את אלו במפלגה הדמוקרטית שממשיכים לראות בישראל בעלת ברית, שותפה לדרך, ונכס עבור ארה”ב, עמדה במבחן משמעותי, והדבר מחייב קשב הדדי משני עברי האוקיינוס.

סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר

תמונות: IMAGO / Sipa USA / Lev Radin, IMAGO / ITAR-TASS/ Sipa USA / Michael Nigro