כששואלים פרשנים, ביניהם אנשי צבא בכירים בעבר, מה צריך לעשות כדי להחזיר את המפונים הביתה בצפון, התשובה לרוב היא שישראל תצטרך בבוא העת לגבות מחיר מלבנון על ידי הרס ביירות. לפעמים התשובה תהיה מדויקת יותר: ישראל תצטרך לפגוע באל-ד’אחיה, הפרוור השיעי הגדול בדרומה של ביירות, שבו ממוקמת המפקדה של חיזבאללה ובו מסתתר מנהיגה חסן נסראללה. הפעולות הללו התרחשו במלחמת לבנון השנייה ב-2006.
הבעיה היא שתשובה זו, שהפכה לנוסחה, אם לא למנטרה, מתעלמת מעובדה חשובה מאוד והיא שרובם הגדול של המגויסים של חיזבאללה באים כנראה מהפריפריה השיעית דלת האוכלוסין במחוז נבאטיה בדרום ומהבקאע-בעלבק-הרמל, צפונה לה – אזורים שיעים מובהקים – ורק אחוז קטן מהמגויסים כנראה באים מאזור ביירות, בעיקר מאל דאח’יה, שבו חיים רוב השיעים.
זאת אנו למדים מהתפלגות 407 הרוגי חיזבאללה במלחמת חרבות ברזל (עד ה-12 באוגוסט) על פי מוצאם שפרסם מכון עלמא המתמחה בניתוח המלחמה בחזית הצפונית. 67 אחוז מההרוגים מוצאם ממחוז נבאטיה שבדרום ו-15 אחוזים נוספים מהמחוזות צפונית לנבאטיה – בקאע (הכוללות את תת-המחוזות בעלאבק והרמל) – כולם אזורים הרריים במיוחד ולכן דלי אוכלוסייה (כחצי מיליון, מהם כ- 250 אלף שיעים). לעומת זאת, רק שלושה אחוזים מהחללים הם מאזור ביירות ואל-דאח’יה, שבו חיים לפחות כ-800,000 איש, כמחצית השיעים בלבנון. זאת אומרת שמידת ההקרבה בבקאע-בעלבק-הרמל, המרוחקת גם היא מאזורי הלחימה, היא לפחות פי 15 מזו שבאל-דאח’יה, בהתחשב בגודל האוכלוסייה השיעית בשני האזורים.
הנתונים הללו מקבלים משנה תוקף מניתוח החיפושים של המושג “חיזבאללה” בערבית ב- Google Trends. אתר זה נותן את התפלגות החיפושים של המושג על פני ששת המחוזות שמהם מורכבת לבנון. חשוב לציין שאנשים מחפשים מושגים שהם לא רק מתעניינים בהם אלא גם מזדהים עימם. כך למשל, אם כותבים את המילה France רוב המחפשים, ובוודאי ביחס לגודל האוכלוסייה, יהיו מצרפת והמושבות לשעבר ולא ממדינות של דוברי אנגלית, אף על פי שהמילה זהה באנגלית. החיפושים הרבים ביותר של המושג “פלסטין חופשית” בערבית יהיו באזור “פלסטין” – עשרות מונים יותר (באופן יחסי לגודל האוכלוסייה שלה) מאשר החיפושים של אותה סיסמה במצרים.
ובכן, החיפושים הרבים ביותר (בוודאי ביחס לגודל האוכלוסייה) הם בנבאטיה ובדרום. אלה בדיוק אותם אזורים שרוב חללי חיזבאללה נולדו בהם. לעומת זאת, מחפשי המושג “חיזבאללה” באל-דאח’יה, הממוקמת באזור הר הלבנון, הם פחות מחמישית ממחפשי המושג בנבאטיה. בהתחשב בכך שמספר השיעים באל-דאח’יה גדול במידה רבה ממספרם בנבאטיה, הפער גדול עוד יותר. על כל חיפוש המושג בהר הלבנון ישנם פי עשרה חיפושים יחסית בנבאטיה. מספר החיפושים הנמוך ביותר הוא כמצופה בצפון – אזור שמורכב מסונים (עם מיעוט עלאווי קטן) ומרוחק גאוגרפית מאזורי הפעילות של חיזבאללה, ולכן ההתעניינות הפחותה בארגון.
מכאן אפשר להבין עד כמה חשובה הפריפריה למאמץ המלחמתי של חיזבאללה. ברור שתהליך ההגירה מהספר לעיר, שהחל בעוצמה בקרב השיעים בשנות ה-60, מלווה בהיחלשות הזיקה הפוליטית לחיזבאללה לעומת זאת שבפריפריה. יש לשער שבפריפריה התלות בחיזבאללה מבחינה כלכלית חזקה הרבה יותר מכפי שהיא באזור ביירות, ושעוצמת התעמולה שהארגון מפיץ נמוכה יותר בביירות רבתי עם פיתוייה הרבים.
מבחינת ישראל, הנתונים הללו הם בעלי משמעות אסטרטגית. על ישראל לפעול באופן עקבי להחלשת הפריפריה שבה חיזבאללה חזקה במיוחד ולעודד את המשך ההגירה השיעית לביירות רבתי על ידי הרס התשתית האזרחית.
למדיניות כזו יש יתרון נוסף. ככל שהאוכלוסייה השיעית מצפון לגבול דלה יותר, כך יהיה קל יותר לצה”ל לתמרן בדרום לבנון ולהפעיל עוצמת אש גדולה יותר נגד האויב. ראינו עד כמה צפיפות האוכלוסייה האזרחית בעזה עוררה את הקהילייה הבין-לאומית לעצור את צעדיו של צה”ל. לא מן הנמנע שהרגישות לפגיעה באזרחים עלתה בחיי לוחמי צה”ל.
כמובן אין להתעלם מחשיבות אל-דאח’יה למרות הקושי שיש כנראה לגייס לוחמים לארגון משם. אל-דאח’יה היא מקום מושבן של מנהיגות חיזבאללה והמפקדה השולטת על הארגון על פני המרחב כולו. ביירות היא גם מקום מושבו של השגריר האיראני וצוותו, המהווים חוליית קשר חשובה לארגון שסר למרותו של המנהיג העליון האיראני. בהקשר זה, חשוב לציין שאל-דאח’יה נמצאת בקרבת נמל התעופה הבין-לאומי היחיד של המדינה ולנמל הים המרכזי – שני אמצעים חשובים בהעברת אמל”ח מאיראן ובשמירת הקשר בין מנהיגות חיזבאללה לבין המנהיגות האיראנית, פטרונה. באותה עת, אין לזלזל בחשיבות כתישת הפריפריה בדרום ובמזרח המדינה והשלכות תהליך זה על החלשת הארגון לאורך זמן.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
תמונה: IMAGO / ZUMA Press Wire
