JISS - מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון

ד"ר דוד קורן

ד"ר דוד קורן

ירושלים, מזרח ירושלים, ערביי ישראל.

דו”ח מבקר המדינה בנושא “פיתוחה וחיזוק מעמדה של ירושלים” מצביע על המשך הגירה יהודית שלילית מהעיר. נדרשים צעדים משמעותיים כדי להפוך את ירושלים למושכת יותר.

 

דו”ח מבקר המדינה בנושא “פיתוחה וחיזוק מעמדה של ירושלים”, שהתפרסם זה לא מכבר (יוני 2019), שופך אור על אחד מהנושאים המורכבים והרגישים בשיח הציבורי על אודות ירושלים – דמוגרפיית העיר. על פי דו”ח המבקר, מגמת הגידול באוכלוסיית העיר נמשכת, בעיקר בשל הריבוי הטבעי (ההפרש בין מספר הלידות למספר הפטירות) הגבוה בבירה. לצד זאת, נמשכת המגמה העקבית של הגירה שלילית מהעיר בקרב האוכלוסייה היהודית. לדעת המבקר, המשך מגמות דמוגרפיות אלו בטווח הזמן הקצר והבינוני עשוי להוביל לגידול בשיעור היחסי של הילדים והקשישים באוכלוסיית העיר ולפיכך לגידול בהוצאות העירייה על שירותי חינוך ורווחה, ועל עיריית ירושלים להיערך לטיפול באתגר זה בהתאם.

הדיון בנושא דמוגרפיה אינו פשוט כלל ועיקר, מכיוון שירושלים היא העיר הישראלית הגדולה והמורכבת ביותר. לפי נתוני הלמ”ס, בסוף 2017 עמד מספר תושביה על כ-10% מכלל תושבי המדינה (901,302 נפש), כאשר 62.1% מתושבי העיר נמנים עם אוכלוסיית היהודים ואחרים (559,849 נפש) ואילו 37.9% מתושביה נמנים עם האוכלוסייה הערבית (341,453 נפש). ריבוי טבעי מהווה את עיקר הגידול באוכלוסיית ירושלים, ושיעורו כמעט אינו משתנה. הגידול כתוצאה מריבוי טבעי גבוה מוצא ביטוי גם בגודל הממוצע של משקי הבית בבירה. כך לדוגמה, בשנת 2017 עמד הגודל הממוצע בקרב האוכלוסייה היהודית בירושלים על 3.38 נפשות למשק בית (לעומת 3.09 נפשות במשפחה יהודית בממוצע הארצי), ואילו בקרב האוכלוסייה הערבית בירושלים עמד הממוצע על 5.29 נפשות למשק בית (לעומת 4.49 נפשות במשפחה ערבית בממוצע הארצי).

בה בעת, לפי נתוני הלמ”ס, בין השנים 2007–2017 נגרעו מירושלים כ-72,600 תושבים (לשם השוואה, מדובר בנתון שווה ערך למספר התושבים המתגורר ברעננה נכון ל-2017). בשנת 2017, לדוגמה, גרע מאזן ההגירה הפנימית כ-6,000 תושבים מהעיר (5,800 יהודים ואחרים ו-200 ערבים). הסיבות להגירה מגוונות, כגון מחירי הדיור הגבוהים בירושלים, תעסוקה, רצון להתקרב למשפחה ולחברים, איכות חיים ומתחים בין קבוצות אוכלוסייה בעיר.

בעניין זה, מעניין לבחון את מאזן ההגירה הפנימי של האוכלוסייה היהודית מירושלים יחד עם ההגירה הפנימית היהודית מיהודה ושומרון. בעוד שישראל רואה בירושלים השלמה והמאוחדת (מזרח ומערב העיר) את בירת ישראל, הפלסטינים רואים במזרח ירושלים חלק בלתי נפרד מהשטחים שנכבשו בידי ישראל במלחמת ששת הימים, ואינם מפרידים בין איו”ש למזרח העיר. מה שהפך את הדיון באפשרות של מדינה פלסטינית לבעייתי מאוד הוא דרישתה הקטגורית של הנהגת הרשות לקבל לרשותה את כל “השטחים הפלסטיניים הכבושים”, לרבות מזרח ירושלים (ולא פחות מ-6,205 קמ”ר שלא היו בידי ישראל ב-4 ביוני 1967).

במרוצת השנים התייחסו דו”חות מסוימים של האיחוד האירופי ואחרים למזרח ירושלים ואיו”ש כשטח כבוש, וזאת בהתאם לנרטיב הפלסטיני. לדוגמה, דו”ח האיחוד האירופי המפרסם מדי חצי שנה נתונים בדבר מגמות הבנייה וגידול האוכלוסייה היהודית מתייחס ל”ההתנחלויות בשטחי הגדה המערבית הכבושה לרבות מזרח ירושלים” (Six-Month Report on Israeli settlements in the occupied West Bank, including East Jerusalem – Reporting period July-December 2018)). כאשר התייחסו מחברי הדו”ח הנ”ל למגמות הגידול באוכלוסייה היהודית בשטח הכבוש לשיטתם, הם חיברו את סך הגידול במספר היהודים המתגוררים בשכונות היהודיות במזרח ירושלים יחד עם סך הגידול במספר היהודים הגרים ביו”ש, והציגו נתון מספרי אחד המשקף את הגידול באוכלוסייה היהודית באיו”ש, לרבות מזרח ירושלים.

ניתוח נתוני הלמ”ס הישראלי (בשים לב לנרטיב הפלסטיני ביחס למזרח ירושלים) מעלה כי בין השנים 2015–2017 היה מאזן ההגירה הפנימית של האוכלוסייה היהודית בין ישראל לבין השטחים שהפלסטינים רואים ככבושים שלילי (כ-1,100-). יתרה מזאת: אם מתייחסים גם לאזרחי ישראל היהודים הרשומים במרשם התושבים כמתגוררים במקום אחד, אך בפועל שוהים במוסדות קבע במקום גאוגרפי אחר, מאזן ההגירה הפנימית השלילי בשנים הללו גדל מכ-1,100- לכ-2,600-.

הואיל ומאזן ההגירה הפנימית שלילי, המסקנה המתבקשת היא כי הגידול באוכלוסייה היהודית באיו”ש ובמזרח ירושלים בין השנים 2015–2017 נבע מריבוי טבעי ולא ממעבר של אוכלוסייה יהודית מישראל לשטח שנתפס לשיטת הפלסטינים ככבוש. על רקע מסקנה זו, ניתן להבין את הביקורת המושמעת על ידי גורמים שונים ולפיה הבנייה לאוכלוסייה היהודית באיו”ש בשנים אלו לא סיפקה את צורכי הגידול הטבעי של האוכלוסייה היהודית באזורים אלו.

קיימים כשלים עובדתיים ומשפטיים רבים הנוגעים לאמיתות הנרטיב הפלסטיני שתואר לעיל ולמידת תקפותו על פי הדין הבינלאומי. עם זאת, חשוב להכיר בכך שקיים דפוס חשיבה פלסטיני הרואה את איו”ש ומזרח ירושלים כמרחב אחוד. הבנת עמדה זו היא עניין מהותי, ומתחייבת חשיבה מחודשת בדבר הצורך בעיצוב מדיניות ישראלית מתאימה ואפקטיבית ביחס לאוכלוסייה הערבית במזרח ירושלים.

נראה כי התושבים הערבים המתגוררים במזרח ירושלים וכן ביישובים הפלסטיניים בסמיכות לעיר יעדיפו לקבוע את מוקד חייהם במזרח ירושלים בשל שיקולים של שיפור באיכות החיים. כמו כן, בראייתם קבלת תעודת זהות ישראלית הינה מצרך מבוקש (אם הדבר אפשרי). ההשלכות הדמוגרפיות של מצב זה מחייבות בחינה ועיצוב מדיניות מדוקדקים כדי לשמור על האיזון הנכון בירושלים תוך שמירה על שילוביות פונקציונלית ויעילות כלכלית.

באשר לעיסוק באתגרים הדמוגרפיים הנוגעים לצמצום ההגירה השלילית מהעיר, מרבית ההגירה השלילית מהעיר הינה של צעירים יהודים ומשכילים. על פי דו”ח ביקורת המדינה, שיעורו הגבוה של מאזן ההגירה השלילית בירושלים ביחס לערים אחרות אינו נובע רק מריבוי ההגירה אל מחוץ לעיר, כי אם גם ממיעוט ההגירה אליה – דבר המצביע על כוח משיכה נמוך יותר. אין ספק כי ראש העיר היוצא, ניר ברקת, הציב במוקד תפיסת עולמו ומדיניותו את הצורך לפתח את המעמד היצרני של העיר ( .(creative classבמסגרת זו אף יזם ראש העיר היוצא שורה ארוכה של צעדים להפיכת העיר לאטרקטיבית יותר ויותר עבור צעירים אקדמאים (בעיקר בהיבטי השכלה, תרבות פנאי, דיור בר השגה ועוד). סביר להניח כי ממשיכו בתפקיד, משה ליאון, ימשיך בקו זה. בהקשר זה, יש לנקוט צעדים מיוחדים כדי להביא לתרומה גדולה יותר של המגזר החרדי הגדול לרווחה הכלכלית של העיר.

יחד עם זאת, בניתוחים הדמוגרפיים של החלק היחסי בין יהודים לערבים ישנה הנחה בעייתית מובלעת בדבר מידת היצרנות של הציבור היהודי והערבי. יש הטוענים כי האוכלוסייה היהודית הינה חלק חשוב ומוביל במערך היצרני של העיר. עם זאת, מבט מפוכח על מארג היחסים הכלכלי והתעסוקתי של העיר מלמד כי במרוצת השנים האחרונות הולכת וגוברת דווקא התלות ההדדית של שני המגזרים זה בזה, על אף העוינות והמתח הבסיסי הקיימים ביניהם.

יש לקדם יוזמות ומדיניות כלכלית שתהפוכנה את האוכלוסייה הערבית בעיר הנמצאת בגיל העבודה ליצרנית יותר. הדבר יסייע לשינוי היחס בין האוכלוסייה היצרנית לאוכלוסייה התלויה המתגוררת בתחומי הבירה. במסגרת קידום יעד זה יש לפעול, בין היתר, לשילובם של ערביי מזרח ירושלים במערך ההשכלה הגבוהה ובמקצועות מתקדמים. מדובר באחד מיעדי הממשלה המופיעים בתוכנית החומש מספר 3790 של הממשלה מיום 13.05.2018, העוסקת בצמצום פערים חברתיים-כלכליים ופיתוח כלכלי במזרח ירושלים. תוכנית זו מבקשת לקדם בתחום החינוך ארבעה יעדים: קידום שפה עברית – כלי מרכזי לשילוב בעולם התעסוקה; השתלבות במסלול בגרות ישראלית, לימודים טכנולוגיים ופיתוח של העצמה ערכית אישית וקהילתית במסגרות חינוך בלתי פורמלי.

ניצנים להצלחת מדיניות זו ניתן לראות מהנתונים בדבר גידול במספר הסטודנטים הערבים תושבי העיר הלומדים לתואר ראשון ושני, וכן מנתוני הרישום למכינה של האוניברסיטה העברית ולאוניברסיטה עצמה, למכללת הדסה, למכללת ההוראה על שם דוד ילין ולקריה האקדמית. בכל המקרים האלה מדובר בצעירים ערבים, נשים וגברים כאחד, אשר מבקשים לשפר את מעמדם הכלכלי ומעוניינים לרכוש השכלה שתשמש אותם, בבוא היום, למציאת עבודה נאותה בשוק העבודה.

הגידול במספרם של תושבי מזרח העיר שרכשו השכלה אקדמית מביא ליציאה איטית, אך מתמדת, מעבודות בסטטוס נמוך אל ענפי השירותים והמכירות, הבריאות ועוד. כן מסתמנת עלייה בדרגי העבודה של מזרח ירושלמים בענפי התעשייה והבנייה. ייתכן מאוד שבעתיד הנראה לעין נראה יותר בעלי מקצועות חופשיים ממזרח העיר, כגון עורכי דין, רופאים ורואי-חשבון.

גם בהקשרי כלכלה ותעסוקה אנו עדים למגמת שיפור. כך לדוגמה, חממת הסטארט-אפ שהוקמה ב-2017 במזרח העיר הביאה יזמים שונים לקדם מיזמים בתחום התוכנה והביו-מד. מרכז התעסוקה שנפתח במימון ממשלתי בשכונת שועפאט טיפל כבר בכמה אלפי לקוחות בהכשרות תעסוקתיות, בקורסים ובסדנאות. קרוב ל-40 אחוז מהפונים למרכז הושמו במקומות עבודה ברחבי העיר, מזרח ומערב כאחד.

ההגירה הערבית מן העיר היא אפסית, ומגמה זו אינה עתידה להשתנות בעתיד הנראה לעין. לפיכך השקעה נבונה בפיתוח ההון האנושי, בהשכלה גבוהה ובתעסוקה של 38% מתושבי העיר צריכה להיות אף היא חלק מדוקטרינת פיתוחה של ירושלים בראייה מפוכחת, אחראית ועדכנית יותר. ניהול נכון של הנושא יכול לסייע בהפיכת העיר לאטרקטיבית יותר למגורים גם בעבור משפחות יהודיות צעירות החפצות לקבע את עתידן בירושלים.

*****

ד”ר דוד קורן כיהן במשך שמונה שנים כיועצו של ראש עיריית ירושלים (ניר ברקת) לענייני מזרח ירושלים, ומנהל כיום את תוכנית החומש האסטרטגית של משרד החינוך במזרח ירושלים. הוא גם משמש כחוקר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון.


סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.


תמונה: Bigstock

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך