על רקע המלחמה שיזם חמאס נגד ישראל, וגילוי התמיכה בו בקרב פלסטינים ואסלאמיסטים בירדן, הגביר המשטר האיראני את מאמציו לקעקע את המונרכיה ההאשמית. המעצרים במרס 2024 של סוכנים איראניים שהיו מעורבים בהברחת נשק לאחים המוסלמים בירדן הם חלק ממערכה רחבה יותר שמטרתה לסכל את מעורבותה של טהרן בהזרמת סמים (קפטגון) ונשק משטחי סוריה ועיראק לתוך ירדן. המתחים גברו ביתר שאת לאור הסיוע הירדני בהכשלת מתקפת הטילים של איראן על ישראל בליל 14 אפריל 2024. עבור המשטר האיראני, ערעור היציבות בירדן הוא תנאי מקדים חיוני להשגת היעד האסטרטגי של הפיכת יהודה ושומרון ל"עזה נוספת", שאותו סימן המנהיג העליון עלי ח'מנהאי כבר בנובמבר 2014 בציוץ שלו בדבר הסיבות והדרכים להשמדת ישראל. מכאן החשיבות – בעת הזו – של גיבוי ישראלי ואמריקני למשטר בירדן, והקפדה על הימנעות מצעדים והכרזות שיש בהם כדי לפגוע במעמדו. יציבותה של הממלכה, ולכן גם הצורך להפחית את המצוקות הכלכליות והחברתיות שהיא נתונה בהן, היא בגדר אינטרס חיוני הן של ישראל והן של המערב ומחנה היציבות במזה"ת.
עמדת איראן לגבי ערעור היציבות בירדן
לפני כעשור, בנובמבר 2014, בעקבות מבצע "צוק איתן", פרסם מנהיגה העליון של איראן עלי ח'מנהאי "ציוץ", באנגלית מעט עילגת, ובו הסביר במתכונת של תשע שאלות ותשובות מדוע וכיצד יש להשמיד ((obliterate את ישראל ("המשטר הציוני המזויף"). בין היתר, כתשובה לשאלה מספר שבע – "מה היא הפעולה הדחופה ביותר הנדרשת לשם התייצבות מול ישראל" – הוא קבע כי "יש לחמש את הגדה המערבית כשם שעזה התחמשה", ולכן "אלו המעוניינים בגורלה של פלסטין [קרי, איראן] צריכים לפעול כדי לחמש את אוכלוסיית הגדה המערבית, כך שצערם ומצוקותיהם של בני העם הפלסטיני יופחתו לנוכח ידם החזקה מול חולשתו של האויב הציוני".
מטבע הדברים, כדי לממש יעד זה ותוכנית פעולה זו נחוצה גישה ליהודה ושומרון הדומה בהיקפה ובמשמעויותיה למערך ההברחה המאסיבי שנבנה בשעתו תחת הגבול המצרי אל תוך עזה (בשל רשלנות, או גרוע מכך, מצד השלטונות המצריים). מסיבות הנובעות הן ממהות המכשול – נהר הירדן – והן מיכולתם המקצועית של כוחות הביטחון הירדניים, לא קל להשיג זאת, ואכן לא עלה בידי איראן עד כה, על אף הצלחות מזדמנות בהברחת אמל"ח, ליצור באיו"ש מצב שווה ערך למציאות ששררה בעזה ערב 7 באוקטובר 2023.
שאיפתו של המשטר האיראני ניתנת למימוש, במילים אחרות, רק אם יציבותו ויכולותיו השלטוניות של המשטר הירדני תקרוסנה. ללא הקמתו של בסיס תמיכה איתן מעברו המזרחי של הירדן לא יתאפשר לאיראן לחולל ביהודה ושומרון את התמורה היסודית הנדרשת כדי להאיץ את הכחדתה של ישראל, שכן שם, כלשונו של ח'מנהאי בתשובה מספר תשע, יש לפלסטינים "רק אבנים בידיהם".
חזונו של המנהיג מ-2014 מתורגם כיום, על רקע המלחמה הרב-חזיתית שאיראן מובילה ומסייעת בה, למאמץ קונקרטי המיועד להביא למימושו של יעד זה. השלוחה של איראן בזירה הפלסטינית – הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני (שמנהיגו שהה בטהרן באותו אתר שבו מצא אסמאעיל הנייה את מותו) – הוא הגורם הדומיננטי, מבחינת יכולות הטרור, בצפון השומרון ובעיקר בשכם ובג'נין. במקביל, מעבר לנהר, נבנו קשרים בינם לבין גורמי האחים המוסלמים, המסייעים בהברחות נקודתיות של נשק לאיו"ש, וכמו כן מסיתים למחאות נרחבות נגד נוכחותה של שגרירות ישראל בעמאן. כל זאת, בניסיון לעורר סימני שאלה באשר ליכולתו של המשטר הירדני לרסן את "זעם הרחוב" ככל שתתארך הלחימה. המשטר הירדני כשלעצמו נוקט ברמה הפומבית עמדות ביקורתיות מאוד כלפי ישראל, אך נמנע מפגיעה ביחסים ובהסכם השלום.
הברחות אל מעבר לגבול: סמים ונשק
המרכיב המשמעותי ביותר במאמצים אלו, כפי שמעידים המעצרים במרס 2024 של סוכנים איראניים שפעלו בירדן, נוגעים לפעילותם של המשטר האיראני, ושל שלוחותיו ובעלי בריתו על אדמת סוריה, המכוונות באופן שיטתי ומתמשך להסדיר הברחות אל מעבר לגבול הארוך והחדיר שבין סוריה לירדן. גבול זה מועד להפוך למוקד חיכוך ומתח גובר, לנוכח מאמצי השלטונות הירדניים לחסום את שטף הסמים והנשק המיועד לערער את יציבותה השלטונית והחברתית של הממלכה.
מאז ראשית 2022 עולה בבירור כי גורמים מדינתיים מעורבים בהאצת הזרם הגובר של הסם הסינתטי קפטגון מסוריה, שהפכה בשנים האחרונות למרכז עולמי של ייצור הסם, אל תוך ירדן ומשם לצרכנים במפרץ. ביוני 2024 נתפס משלוח עצום בהיקפו בדרום ירדן בדרכו לערב הסעודית. משטרו של בשאר אל-אסד בדמשק נוטל את חלקו ברווחים כמקור הכנסה משמעותי, בעיצומו של החורבן שהמיטה מלחמת האזרחים על ארצו. אך הגורם המארגן העיקרי מאחורי רשתות ההברחה היא איראן, והתגברות האלימות משרתת את האינטרסים האסטרטגיים של טהרן, מעל ומעבר למיליארדים ממקורות פליליים שהסחר בסמים מניב לקופתה. בשנת 2022 בלבד הרגו כוחות הביטחון הירדניים לפחות 35 מבריחים, ובמאי 2023 חיסלו את אחד מברוני הסמים (ואת משפחתו) בפשיטה בתוך שטח סוריה.
בנוסף לסמים, הנתיבים המובילים לתוך ירדן מאפשרים לאיראן (ולחיזבאללה, על פי מקורות ירדניים) להבריח נשק וחומרי נפץ. אלו מיועדים להגיע או לשלוחיה של איראן בשומרון, בעיקר אנשי הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, או לגורמים חתרניים בירדן עצמה. סוכני השפעה איראניים פעילים גם הם בניסיון לתרגם את הזעם והתסכול של האוכלוסייה הפלסטינית בירדן, לנוכח הדיווחים על המתרחש בעזה, למחאות נרחבות ולדה-לגיטימציה של המלוכה ההאשמית. המודיעין הירדני (J.I.D.) מוכיח אומנם יכולת מרשימה להתמודד עם איומים מבית, אך האתגרים שהוא ניצב בפניהם כעת הם אולי החמורים ביותר בשנים האחרונות.
יתרה מזאת, למשטר באיראן יש כעת סיבות נוספות לחתור לערעור היציבות בירדן. אף שהדבר לא זכה לאישור רשמי של גורם כלשהו, חלקה של ירדן בסיכול מתקפת הטילים, טילי השיוט והכטב"מים האיראנית (14 באפריל 2024) אינו בגדר סוד: רבים מבין אלה יורטו בשמי ירדן. כשותפה עקבית של ארה"ב במרוצת השנים, להוציא פרק זמן חריג של הזדהות כפויה עם סדאם חוסיין, 1990–1991, ירדן נתפסת בטהרן לא רק כמחסום פיזי בדרך ליהודה ושומרון, אלא גם כאויב אידאולוגי ואסטרטגי מושבע.
כיצד על ישראל (ועל ארה"ב) לפעול?
יש לא מעט היבטים בהתנהלותה של ממלכת ירדן המותירים משקעים של טינה בקרב החברה הישראלית (ובקרב לא מעט אמריקנים) – החל בדפוסי ההצבעה בעצרת הכללית של האו"ם, עבור בסירוב להסגיר טרוריסטית החיה בירדן, וכלה בהתנכלות לתיירים יהודים שומרי מצוות במעברי הגבול. צריך ואפשר למצוא דרכים שקטות, מתוך עמדה של ידידות, להעלות סוגיות אלה בפני הרשויות הירדניות בעיתוי המתאים. אך בנקודת הזמן הרגישה והמכרעת הנוכחית, יש חשיבות עליונה להתמקדות במתן תמיכה למערכת השלטונית הירדנית בהתמודדותה עם מגמת החתרנות של איראן.
בכל הנוגע לשיתוף פעולה מודיעיני, יש למצות את המאמצים לעקוב אחר מאמצי איראן להחדיר נשק, סמים ואלמנטים חתרניים לירדן, וככל הניתן גם לפעול במשותף לסיכולם. כפי שכבר צוין, כוחות הביטחון הירדניים אינם נרתעים משימוש בכוח בעת הצורך, אך על המודיעין וההנהגה בירדן להיות דרוכים מול יוזמות ושיטות פעולה "יצירתיות" של איראן וחיזבאללה.
בה בעת, יש לשלול מאיראן את האפשרות "לדוג במים עכורים". חשוב בהקשר זה לאכוף משמעת בדרג המדיני בישראל בכל הנוגע לנושאים נפיצים כמו מעמד הר הבית, שעלולים לשמש בסיס להחרפת התסיסה הפלסטינית והאסלאמיסטית בירדן בשירות האינטרס האיראני. כמו כן, במידת האפשר, יש לסייע לירדן בהיבט הכלכלי – כולל הסדרים נדיבים באשר לאספקת הגז והמים מישראל. נוכח חולשותיה הכלכליות של ירדן, הסיוע האמריקני חייב להמשיך להיות משענת עיקרית ליכולתו של המלך לקדם את תפיסתו – "ירדן תחילה" (אל-אורדון אוולאן) – ולהפחית מתחים חברתיים.
הזווית האמריקנית מחייבת את ישראל לגייס את בסיס התמיכה הפוליטי שלה בקונגרס האמריקני כדי לתמוך בהמשך הסיוע הכלכלי לירדן ובהרחבתו, ובמרחב הציבורי האמריקני לעורר מודעות לשאלה הירדנית ולכוונותיה של איראן.
מעבר לכך, חשוב שישראל תמצא דרכים להבהיר כי בימים אלה, כמו ב-1970, היא לא תהיה מוכנה להשלים עם נפילת ירדן בידי כוחות עוינים, עם כל המשתמע מאזהרה ברוח זו, בייחוד אם תזכה לגיבוי במסר אמריקני תקיף לא פחות.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
תמונה: IMAGO / APAimages
