ככל שגוף אלים מתגונן יותר יש לו פחות משאבים להתקיף ולסכן את אויבו, במקרה שלנו – את חיילינו. המיליציות יכולות להיות אמצעי יעיל בהשגת מטרה טקטית חשובה זו

ישראל חייבת להתנות את שיקום הרצועה והקמת מנגנוני הממשל המקומיים בפירוקו הצבאי של חמאס – ולשמור לעצמה את הזכות להמשיך בלחימה עד להשלמת המשימה

מתנגדי הממשלה מציגים חזון לגבי "היום שאחרי" המבוסס על ניהול בין-לאומי וערבי של עזה יחד עם הרשות הפלסטינית. הבעיה היא שהמדינות הערביות המתונות מתנגדות בתוקף לשחק את תפקיד השוטר שהאופוזיציה בישראל מייעדת להן, ולכן הדיבורים על ניהול כזה הם מילים ריקות מתוכן. אף אחד לא ימגר את חמאס במקומנו, וכל השהיה רק תגדיל את העלויות בעתיד בהרוגים ובמשאבים.

הישראלים מתמקדים בבעיה המרחבית הספציפית "עזה" ובאופי האויב חמאס; לעומת זאת הפלסטינים, ובמידה מרוככת יותר דעת הקהל העולמית, חיפשו לרוב את המושג "פלסטין" לעומת "עזה" או "חמאס", נתון המצביע על תפיסה כללית יותר של הסכסוך.

המסע התקשורתי מהדהד השכם והערב את קריאות נציגי משפחות החטופים לשחררם "בכל מחיר". אין פלא, אפוא, שהמחיר של עסקה זו הוא גבוה מאוד, ולנוכח אובדן הנכסים האסטרטגיים, העלות העתידית של ההבקעה לעזה אם וכאשר תתחדש הלחימה תהיה אף היא גבוהה. על ישראל לנצל את מנופי הלחץ שברשותה כדי לנסות להפחית את מחיר העסקה

חמאס מנצל את העסקה כדי לבסס את שליטתו ברצועה ולסכל את תוכנית טראמפ. ישראל חייבת להתעקש: אין שיקום כל עוד חמאס בשלטון.

בחירתם של נשיאים בלבנון לרוב שיקפה שינויים במאזן הכוחות האזורי. הדבר נכון גם לגבי הבחירה של הנשיא הנוכחי, הגנרל ג'וזף עאון. לולא המפלה שספגה איראן וגרורתה חיזבאללה הוא לא היה נבחר. משימתו העיקרית להדק את הקשרים עם ארה"ב, לחזק את הצבא, תוך כדי הפגת החששות של השיעים מאובדן ההגמוניה הפוליטית והצבאית שלהם בלבנון.

ניתוח תוכן שיטתי של אתר חמאס ידוע על פני שלושה שבועות מראה שחמאס דולה מסרים חיוביים לדעתו בעיקר מדבריהן של דמויות הידועות בהתנגדותן העזה לממשלה