The Jerusalem Institute for Strategy and Security

Israel’s successful response to the underground threat has significantly limited the strategic abilities of its enemies, just as Israel has severely hampered the efficiency and purposefulness of rocket launches by terrorist organizations. This affords Israel room to maneuver if and when it decides to launch a wide-scale military operation in the Gaza Strip or Lebanon.

By using underground terrain, terrorist organizations can reduce the superiority enjoyed by regular armies that possess technological and firepower advantages.  For the terrorist organizations, these tunnels are an important way of diversifying warfare and launching surprise attacks against states, at different levels: defense, attack, intelligence and logistics.  The underground challenge has two categories: attack and defensive tunnels.

The tunnel threat may be classified at two different operational levels: routine security and a state of emergency. For routine security, dealing with the underground threat focuses on the tunnels used for smuggling goods and firearms, capturing soldiers, launching terror attacks and maneuvering.  Dealing with the tunnels in a state of emergency becomes a bigger challenge because the fighting forces are forced to wage face-to-face, underground battle against the enemy. The regular army is required to deal with the underground challenge by designing and developing advanced intelligence, technological, engineering and operational (maneuvers) capabilities which will enable the fighting forces to locate, capture, hold and destroy the tunnels.

The Israeli public became aware of the underground threat following Operation Protective Edge when Hamas used the tunnels to defend itself from IDF soldiers in the Gaza Strip, to infiltrate Israeli territory, to kill or kidnap soldiers and to carry out a strategic attack against civilians.  Just recently, with the launch of IDF’s Operation “Northern Shield” on the Lebanese border to expose and neutralize Hezbollah’s attack tunnels, the threat took on a new significance.  However, the history of underground fighting is a long one, and even the State of Israel has had to deal with this threat several times.  Back in the 1970s in the Gaza Strip, the IDF came across a primitive version of the threat which was inspired by the Vietcong.  Israel also dealt with the underground threat in 2006, when IDF soldier Gilad Shalit was kidnapped, as well as during the Second Lebanon War, Operation “Cast Lead” and other military operations in the Gaza Strip.

The significance of this threat to the security of the State of Israel and its citizens and, in view of the improved operational capability of the terror organizations in digging and using the tunnels in recent years, necessitates research into this issue. The consequences of kidnapping an Israeli citizen or soldier are far-reaching and until the summer of 2006, when IDF soldier Gilad Shalit was kidnapped, Israel was not fully aware of the significance of this threat. As a result of Hamas and Hezbollah’s improved abilities in constructing tunnels in recent years and the increased use during Operation “Protective Edge”, Israel began viewing the underground threat as a new form of warfare, in addition to the existing ones in the air, on the ground, at sea, in space and cyberspace.

This paper analyzes the IDF’s buildup of forces, deployment and military operations against the underground threat.  First, it assesses the underground threat posed by Hamas and other terrorist organizations in the Gaza Strip and by Hezbollah in Lebanon.  Second, it examines the IDF’s past and present measures taken as part of the buildup of forces which include developing a combat doctrine and organizational, technological and intelligence efforts.  The third part of this study reviews the IDF’s operations following the buildup of forces to face the underground threat.

Israel’s Underground Challenge

Terrorist organizations use two tactics to threaten Israel and its civilians: attack and defensive tunnels.  The terrorists try to infiltrate Israel from Gaza through the tunnels on foot or by motorcycle and commit a strategic attack of kidnapping and murdering soldiers or civilians (and then make a speedy return through the tunnels).  Up north, it appears that Hezbollah planned to send its elite force (“Radwan” Unit) through the attack tunnels to seize Israeli territory.  In the Gaza Strip, the attack tunnels serve as hiding places during Israeli air force strikes or infantry operations against terrorists, as well as for transferring and hiding arms and other logistic equipment. The terrorist organizations, especially Hamas, have upgraded the use of tunnels to the point where the underground network has become a strategic and operational space which serves as a control center and includes the use of increasingly dangerous weapons. Israel has previously faced underground threats, first from the primitive tunnels in Gaza in the 1970s, and later in Lebanon. The IDF took the offensive against underground passageways in September 1996 and during the Second Lebanon war against “nature reserves” created by Hezbollah.[1]  After the war, Hezbollah dug attack tunnels within Lebanese villages.  During the ongoing Operation “Northern Shield”, the IDF exposed and neutralized five cross-border tunnels and still more are expected to be uncovered.[2]

During the “Ebb and Flow” events (the Second Intifada), the tunnels were used to smuggle arms from Egypt to the Gaza Strip and for attacks on IDF soldiers in the Gaza Envelope border region.  Until June 2004, the IDF had destroyed over 100 tunnels.  In addition, a trench digger was used to dig a ditch along the “Philadelphi” Route in Rafah, explosives were poured down shafts to destroy the tunnels, and houses close to the underground route were razed.[3]

In June 2006, following the Shalit kidnapping into a terror tunnel and the exposure of an additional tunnel reaching 1.3 km (0.8 miles) into Israeli territory which, according to Israeli intelligence was to be used to blow up the “Karni Crossing”, the IDF sped up its preparations for facing the underground threat.  In February 2008, the IDF Planning Directorate unveiled its roadmap for fighting in the underground domain which was supposed to detail the plan for building up the IDF forces to improve preparedness for facing the threat.  The Operations Division was charged with formulating operational strategy for dealing with the tunnels.

As part of the buildup of forces for dealing with the tunnel threat, the IDF was charged with organizing the OoB (Order of Battle); defining unit readiness; devising doctrines, tactics, techniques, and procedures; dedicated fire plans; setting up training bases; and equipping troops with suitable weapons and training.

At the end of 2013, the IDF and the “Shin Bet” (known formally as the Israel Security Agency, or the General Security Services) defined the tunnels in the Gaza Strip and Lebanon as a “strategic threat”.[4]  Speaking at a security cabinet meeting on June 30, 2014, Prime Minister Netanyahu said that “the tunnels are a concrete threat to the State of Israel and they could alter the balance between us and them [Hamas]”[5]  The State Comptroller’s report on Israel’s readiness for dealing with the tunnel threat noted that “the enemy’s widespread and efficient use of the attack tunnels as part of its defense strategy surprised the IDF and that the tunnels are an element that would continue to accompany future operations even more intensively.” Nevertheless, the Intelligence Directorate only in 2015 began treating the tunnel threat as a “top priority.”[6]

Development of Combat Doctrine for Underground Warfare

At the end of 2013, after a cross-border tunnel near Kibbutz “Ein HaShlosha” in the Gaza Envelope had been uncovered and neutralized in October, the pace of developing the combat doctrine was stepped up and a plan for dealing with the tunnel threat in times of calm was drawn up by the Southern Command, and later adopted by the General Staff for the entire IDF.  However, the plan was not complete by the start of Operation “Protective Edge” and many holes remained in the plan, even after the operation was over.  As a result, combat soldiers had to use ad-hoc measures for destroying tunnels or had to rely on earlier techniques that had been developed in 2006 for use against the smuggling tunnels at the “Philadelphi” Route.  However, since these techniques were inappropriate, Israel was insufficiently prepared for the tunnel threat in Operation “Protective Edge”.

In July 2014, during the operation, the Chief Officer of the Combat Engineering Corps issued combat techniques for locating, mapping and destroying tunnels, especially cross-border attack ones.  In December 2014, when the operation was over, the Chief Infantry and Paratroop Officer issued orders for Combat in a Tunnel-ridden Area which detailed the concept, principles, techniques and drills for combat in underground areas.  These were based on the tunnel threat in the Gaza Strip and were intended for the Infantry and teamwork with the armored and engineering corps, the air force, intelligence and artillery forces.  The Chief Infantry and Paratroop Officer issued combat orders for “Dealing with Threats during Routine Security” which contained a chapter on the tunnel threat.

Since Operation “Protective Edge”, the IDF has been designing a multi-dimensional and multi-force defensive plan against the attack tunnels from the Gaza Strip to prevent any enemy gains.  General Staff operational plans for the south take the tunnel threat into account. The IDF trains existing units and has formed units specializing in underground warfare, and is building up technological and engineering forces to deal with the tunnels and to plan goals for a state of emergency. As part of this plan, the IDF is writing and updating the concepts, combat doctrine and techniques for the Southern Command, Ground Forces and General Staff. New concepts were written and approved for the General Staff and Ground Forces. A joint team has began writing an operational concept for the tunnel threat and professional codes for defense and maneuvers were written for the forces, stressing combat ability in tunnel-ridden areas.  In addition, joint teams have began working on defining the threat and reference scenario.

The Organizational Effort

The IDF took advantage of the Engineering Corps’ existing technical and technological capabilities, before even working on organizational efforts for dealing with the tunnel threat.  Back in 2013, the “Samoor” (Weasel) company for arms caches and tunnels, which is part of “Yahalom” (the special engineering battalion) had been charged with this task. Using technological means, “Samoor’s” expertise is in underground combat and in identifying and destroying tunnels.  As part of the effort, the “Knights of Steel” Special Engineering Vehicle unit worked in partnership with the Gaza Division and provided heaving duty equipment to assist in digging and uncovering efforts.[7]

As part of the lessons learnt from Operation “Protective Edge”, the “Yahalom” battalion was reorganized and two new sub-units were formed: S1 – a merger of “Yael”, the commando demolition unit, and “Samoor” company; and S2 – comprising the SAP Explosive Ordnance Disposal company. S1 is considered to be the elite Engineering Corps unit and in the last two years three new underground companies were formed, one in active duty and two in reserve. S1 operates under the command of the Gaza Division and is charged with locating, mapping and demolishing attack tunnels. The unit is tasked with integrating ground data with intelligence and technological data to form a consolidated operational product.[8] As part of the Engineering Corps reorganization, “Yahalom’s” size was doubled from 400 to 900 fighters, whose expertise is complex engineering tasks. Thus, in the next engagement the forces trained to deal with tunnels will be twice as large as it had been in Operation “Protective Edge”.[9]

“Yahalom” combat fighters operate in the southern region as part of anti-tunnel operations, but also have a heavy load of other emergency roles.  Therefore, Yehuda Fuchs, the previous Gaza Division commander decided to set up a designated underground fighting unit, thus creating a specialized and skill force for underground warfare.  The unit’s initial core comprised fighters from various units, including observation and reconnaissance fighters, to form an expert commando force skilled in operating sensors, identifying tunnels whose ongoing task will be “regular tunnel security” and who will be provided with state-of-the-art technological equipment.  The force is directly answerable to the Gaza Division commander.[10]

Since May 2018, two companies consisting of decipherers and soldiers specializing in locating and uncovering underground attack tunnels, operate as part of the intelligence battalion of the Gaza Division, without needing the support of General Staff special forces or other designated units.  A company consisting of two platoons was attached to each territorial brigade in the Gaza Division.  One of the platoons is for underground deciphering and the other, consisting of male and female reconnaissance fighters use special means.[11]

Before enlisting, the female decipherers undergo interviews and security clearing.  Their training consists of a deciphering course at the Combat Intelligence school, followed by professional training at “Elbit” and then they are appointed to operational tasks in the area.  Thus, during their training, the female soldiers acquire a comprehensive knowledge of underground deciphering.  The fighters are trained by “Yahalom”, and upon completion of the course, join the battalion.  While the decipherers are on duty in the underground command room using sensors to detect any suspicious activity, the reconnaissance fighters conduct patrols and ambushes using special means.[12]

In June 2018, Brig. Gen. Fuchs decided to set up a division underground combat structure, starting with a new laboratory known as “The Brain”.  Members of this team include Defense Ministry personnel, geologists, intelligence officers, combat doctrine designers, content experts and military and civilian advisors.  The second stage is to set up designated command rooms in the northern and southern brigades.  They will be charged with coordinating all the gathered intelligence and transferring it to the field.  The forces will conduct various tests to rule out the possibility of any new digging and to assist in mapping out, neutralizing and demolishing tunnels.  Furthermore, analyzing the data sent from the sensors along the Gaza border demands a high level of competence and professionalism so a special training school has been set up for the female soldiers managing the command rooms.  They will be taught how to store and analyze the data and use it to help identify tunnels.[13]

The Israel Air Force (IAF)has also undergone organizational change.  During Operation “Protective Edge”, the Air Intelligence group gathered information from the list of targets prepared before and during the operation.  The IAF also participated in bombing the tunnels in the Gaza Strip.  However, due to a lack of intelligence, appropriate operational plans (regulations for opening fire on Israeli territory) and a lack of coordination with other forces, the IAF’s attacks on the tunnels were not efficient and successful.[14]  Once the operation was over, the IAF made several changes to improve its integration into underground warfare.  The areas of responsibility of those leading the air strikes and the professionals dealing with the underground threat were delineated.  The command and control structure were defined, as well as the operational concept practiced in drills. In coordination with the Southern Command engineering officer, several exercises were conducted. The IAF carries out additional operations to cope with the threat.[15]

The Technological Effort

The IDF and MoD have invested considerable resources, especially technological, in dealing with the tunnel threat. The emphasis has been on R&D in the search for technologies that provide solutions for this complex threat.[16]  The three areas of research have been building a defensive infrastructure; designing and purchasing equipment for locating, uncovering, mapping and demolishing tunnels, and developing weapons to combat the tunnel threat.

Defensive Infrastructures

In June 2016, the MoD decided to construct a barrier along the 64 km (40 mile) Gaza border to meet the tunnel threat.  Construction began in 2017, and the expected cost is NIS 3 billion, a reflection on how Israel perceives the underground threat.  The barrier has several technological features, including a “smart” fence, underground concrete walls, sensors to identify tunnels and advanced offensive and defensive means.[17]  In 2018, sensors were installed along the entire border to identify any cross-border tunnels.[18]

Design and Purchase of Equipment for Locating, Uncovering, Mapping and Demolishing Tunnels

Until 2010, significant resources and efforts were invested in locating and uncovering tunnels, especially the “Movil Ehad” project.  However, the project failed and was disbanded in December 2009 during operational testing.  In 2010, an “emergency project” was initiated, led by the Ground Forces in conjunction with the Administration for the Development of Weapons and Technological Infrastructure (MAFAT), the Southern Command and the Gaza Division.  In January 2013, the head of the planning division gave final approval to the project, which had been successfully tried before Operation “Protective Edge”.  Although the projected completion date was the end of June 2014, it was not fully operational when “Protective Edge” broke out in July 2014, and was only completed a year later at the end of March 2015.[19]   The system was partly installed in the beginning of 2016 and around that time, the decision was made to extend the system along the entire length of the Gaza border.[20]

Weapon Development to Combat the Tunnel Threat

Due to inadequate technologies for dealing with the underground threat, the various army units devised independent initiatives which attempted to develop, purchase or locate products that would minimize the shortfalls in dealing with the threat and circumvent the formal R&D procedures.  For example, the “Givati” Brigade independently developed tunnel locating mechanisms.[21]

An infantry unit belonging to MAFAT’s Division of Armed Systems and Armored Vehicles was set up only in 2013 and began closing the technological gaps in underground warfare.[22]  Since Operation “Protective Edge”, significant progress has been made in the Ground Forces in dealing with the tunnels during ground maneuvers.  In November 2014, the masterplan for improving how the ground forces deal with the tunnel threat during states of emergency was implemented, and most of the plan’s initiatives have already been completed.[23]

The Intelligence Effort

The importance of intelligence has grown significantly in modern warfare which is no longer characterized by battles between states and regular armies, but by asymmetry, urban warfare, proximity to civilian populations and, in many cases, by ambiguity. In underground warfare, the goal of intelligence is to locate and identify the existing and planned gaps and spaces and to pass the information to the ground forces as part of intelligence-based warfare.

Since 2008, Israel has invested in intelligence gathering about the underground threat, relying on the Intelligence Directorate and the ISA. These efforts include attempts to locate tunnels and those involved with the project.[24] In February 2008, the Planning Directorate published the roadmap for fighting the underground threat and noted the existence of several cross-border tunnels defined as “ticking time bombs” that could result in a strategic attack whenever the enemy chooses to act. Despite the IDF’s statement that the “most important challenge of underground warfare is the intelligence one”, intelligence gaps about the attack and defense tunnels in the Gaza Strip existed, as evidenced by the difficulty to pinpoint the tunnels openings and layouts.[25]

As a result of the intelligence that had already been gathered up to that point, from the end of 2013 the Military Intelligence Directorate (“Aman”) and the ISA stepped up their efforts to gather intelligence about the attack tunnels originating in Gaza.  Furthermore, because of this need, an Aman demand for reliable intelligence on tunnels was incorporated in 2013 and 2014 and thus much valuable information was gathered about these tunnels.[26]  Israel’s operational capacity during Operation “Protective Edge” was significantly improved thanks to intelligence gathering effort.[27]  Although many details are still classified, Operation “Northern Shield” is also based on detailed intelligence.

Military Operations Against the Tunnel Threat

IDF military operations against the Gaza tunnels include use of air, ground and underground space as well as intelligence and advanced technological means.  A widespread sophisticated observation system operates around the Gaza Strip and involves IAF UAVs and reconnaissance flights, and special means for identifying tunnels.  The IDF also excavates in suspicious areas, sends cameras and robots to infiltrate the tunnels (in certain cases, fighters are also sent into the tunnels), uses special radar equipment for underground mapping and heavy machinery for digging identifying ditches.

During Operation “Protective Edge”, various methods were used to demolish the tunnels, such as aerial bombing, flooding to bring about their collapse, and gel-like explosives.  Prior to the start of the operation, IDF commando units were trained in tunnel warfare.  During the operation, the IDF destroyed 32 terror tunnels, one third of which were cross-border tunnels[28] and operations continued after the “Protective Edge”.  Until December 2018, the IDF has destroyed 17 tunnels leading from the Gaza Strip into communities in southern Israel.[29]

Israel has also had to contend with a tunnel threat on its northern border and embarked on Operation “Northern Shield” on December 4th, 2018 with the stated goal of uncovering and neutralizing Hezbollah cross-border tunnels from Lebanon.  During the ongoing operation, five such tunnels have been uncovered.  The tunnels were planned to be used by Hezbollah’s commando unit Radwan to infiltrate Israel, capture a community, cut off Israeli forces from main routes and kidnap soldiers and civilians.

Due to the different topography in the north, the IDF had to use alternative methods for uncovering and neutralizing the tunnels. Whereas the soil in the south is alluvial and the IDF digs in sandy clay soil, the terrain in the north is limestone rock.  Senior officers from the Northern Command visited their counterparts in the south to learn about the Hamas terror tunnels, but understood that the diggers used in the sandy soil are of no use in the north.[30]  Moreover, each tunnel in the north has its own unique features: some are hewn out of rock, others are made from cement, and ascend or descend into Israeli territory, and so different methods are used to neutralize them.[31]

Up to the present operation, the IAF used UAVs for surveillance of trucks suspected of hauling away debris from tunnels and the “Galil” Division used other means to gather intelligence.  During the last year, the IDF embedded seismic sensors enabling them to listen to the excavations.  It was easier to identify noise from tunnel digging in the rocky soil in the north than in the sandy soil in the south.  A special task force was charged with conducting additional technological tests at test sites in the Galilee region which helped uncover the tunnels’ layouts.[32]


The political and security heads of the country have defined the underground tunnels as a “strategic” threat to the State of Israel, although some security officials oppose this definition.  During a Parliament debate in March 2017, IDF’s Chief of Staff General Gadi Eizenkot said that “the underground threat is most serious, and we treat it as such, but I would not go as far as to say that it is an existential or strategic threat.”[33]

Thanks to quality, though insufficient, intelligence, Israel was sensitized to the tunnel threat during the campaign against Palestinian terror in the Gaza Strip and later in the Second Lebanon war and the rounds of fighting against Hamas in Gaza. The Israeli public became aware of the threat in the summer of 2014 during Operation “Protective Edge” when 32 cross-border terror tunnels were uncovered and destroyed.  Despite intelligence on the tunnels, Israel was not properly prepared to deal with the threat.  The lack of ability and unwillingness to deal with the threat was reflected in June 2006 when Hamas kidnapped Gilad Shilat using a cross-border tunnel in 2014 when Israel faced technological difficulties in uncovering and neutralizing the tunnels during Operation “Protective Edge”.

The defense establishment is now more prepared than ever to deal with underground threats. Since Operation “Protective Edge”, the IDF has revamped and significantly improved its intelligence and technological capabilities and the fighting forces have trained to improve their operational performance against the tunnel threat.  The change in knowledge and capabilities is evident in the location, uncovering and demolition of many cross-border attack tunnels since the end of Operation “Protective Edge”.

Israel is waging a campaign to limit the terror organizations from using the tunnels as part of a wider strategy to prevent them from gaining any achievements. This strategy includes the “Iron Dome” and “Magic Wand” air defense systems to intercept the medium range high-trajectory weapons (the “Arrow” system is used against long-range missiles).  Israel is also working on finding a solution to short range high-trajectory weapons where there is very little warning time. Furthermore, Israeli is taking the offensive in both geographically near and far regions to prevent the terrorist organizations from acquiring advanced weapons such as precise, long-range missiles.

Israel’s successful response to the underground threat has significantly limited the strategic abilities of its enemies, just as Israel has severely hampered the efficiency and purposefulness of rocket launches by terrorist organizations. This affords Israel room to maneuver if and when it decides to launch a wide-scale military operation in the Gaza Strip or Lebanon.

Nevertheless, the underground barrier along the Gaza border has not yet been completed, and it seems that this has tempered the IDF’s reaction to Hamas provocations over the past year (– which were initiated, among other reasons, by Hamas and other terror organizations in order to delay the completion of the barrier). Israel prefers not to be dragged into a military conflict before its defensive capabilities are fully operational. In this context it is worth noting that Israel is also proceeding cautiously in the north and is avoiding a full-blown confrontation with Hezbollah.  Israel’s reasons for this policy need a separate discussion.

1 Shapir, Y Perel G. Subterranean Warfare: A New-Old Challenge. The lessons of Protective Edge, Kurz A., Brom S. (eds) The Institute for National Security Studies.  Tel Aviv, 2014.…/subterranean-warfare-a-new-old-challenge

[2] Dostri, O. Operation Northern Shield – Part of a broad Israeli campaign in Lebanon.  The Jerusalem Institute for Strategy and Security.  December 6, 2018 (Hebrew)

[3]  Note 1, p. 50

[4] Sadan, I.  “The Comptroller. ‘ IDF surprised by tunnels – acted ad-hoc without combat plan’.”  Walla News. February 28, 2017 (Hebrew),

[5]  Yehoshua, Y.  “Scoop – Tense cabinet decisions during Protective Edge published”.  Ynet. January 24, 2017 (Hebrew),7340,L-4911896,00.html

[6] Note 4.

[7] Levy, S.  “How does the IDF uncover tunnels?  Declassified information. Mako. October 14, 2013 (Hebrew)

[8] Rot, Y.  “Retiring founder of elite tunnel warfare unit talks” Walla News. June 26, 2018 (Hebrew),

[9] Buhbut, A.  “Tunnel hunters – the Gaza Division sets up underground warfare unit” Walla News. June 26, 2018 (Hebrew),

[10] Ibid.

[11] Teshuva, A.  “New underground intelligence unite in Gaza Division” IDF website. July 19, 2018. (Hebrew)

[12] Ibid.

[13]  See note 9

[14] “Handling the tunnel threat” State Comptroller’s report, February 28, 2017. p. 28 (Hebrew)…/zuk-eitan-20.pdf

[15]  Ibid. p. 28-29

[16]  Ibid. p. 37

[17] Tsuri, M.  “The ‘barrier’ on the Gaza border will cost NIS3.34 billion”, Ynet.  January 9, 2017 (Hebrew),,7340,L-4904917,00.html

[18] Buhbut, A.  “We are not relying on regulation:  experimental bases set up along Gaza border for underground warfare” Walla News. August 23, 2018 (Hebrew)

[19] See note 14, p. 38-39

[20] Ibid. p. 43.

[21] Ibid. p. 41.

[22] Ibid. p. 39.

[23] Ibid. p. 41.

[24] Ibid. p. 16.

[25] Ibid.

[26] Ibid p. 17

[27] Ibid, p. 19

[28] Cohen, G. Harel, A.  “Without plans, training and equipment – IDF faced the tunnels”, Haaretz. October 17, 2014 (Hebrew)

[29] Zeitoun, Y.  “Explosion or Storm:  the scenarios that could lead to counter-response from Hezbollah” Ynet. December 5, 2018 (Hebrew),7340,L-5420206,00.html

[30] Zeitoun, Y. “The surprise, studying in Gaza and the planning:  Behind the scenes of Northern Shield” Ynet. December 5, 2018 (Hebrew),7340,L-5420466,00.html

[31] “Northern Shield: Neutralization and demolition of terror attack tunnels begins.” IDF website, December 20, 2018 (Hebrew)

[32] Ibid.

[33] Nahshoni, K.  “Eizenkot on tunnel threat: ‘Serious but not existential or strategic'” Ynet. March 22, 2017 (Hebrew),7340,L-4938919,00.html

photo: Bigstock

המענה לאיום התת-קרקע – המצטרף לפגיעה ביעילות ובתכליתיות של שיגורי הרקטות המבוצעים על ידי ארגוני הטרור – מצמצם באופן משמעותי את היכולות האסטרטגיות של ארגוני הטרור שישראל נאבקת מולם, ומאפשר לה מרחב תמרון ורוח נשימה לכשתחליט, אם תחליט, לצאת למערכה צבאית רחבה ברצועת עזה, ואף בלבנון.

השימוש בתכסית התת-קרקעית מאפשר לארגוני הטרור לצמצם את הפערים והיתרונות שיש לצבאות סדירים בעלי עוצמות אש וטכנולוגיה איכותית גדולות יותר. המנהרות מהוות עבור ארגוני הטרור כלי משמעותי שבאמצעותו ניתן לגוון את הלחימה נגד שחקנים מדינתיים ולהפתיע אותם, ברמות השונות: הגנה, התקפה, מודיעין ולוגיסטיקה. האתגר התת-קרקעי מאופיין בשתי רמות: מנהרות התקפיות, ומנהרות הגנתיות.

ניתן לסווג את איום המנהרות לשתי רמות מבצעיות שונות: ביטחון שוטף וחירום. ההתמודדות נגד האיום התת-קרקעי במסגרת הביטחון השוטף מתמקדת במנהרות שבהן נעשה שימוש בהברחת אמצעי לחימה וסחורות, חטיפת חיילים, ביצוע פיגועים ותמרון. בהתמודדות במצב חירום האתגר הופך משמעותי יותר, שכן הכוחות הלוחמים נאלצים לפעול בתוך התווך התת-קרקעי בקרב פנים אל פנים נגד היריב. על מנת להתמודד מול אתגר התת-קרקע הצבא הסדיר נדרש לגבש ולפתח יכולות מודיעיניות, טכנולוגיות, הנדסיות ומבצעיות (תמרון) מתקדמות שיובילו לאיתור, הריסה, כיבוש, אחיזה ולוחמה של הכוחות הלוחמים.

איום הממד התת-קרקעי פרץ לתודעה הישראלית בעיקר לאחר מבצע “צוק איתן” והשימוש של חמאס בכלי זה על מנת להתגונן מפני חיילי צה”ל בתוך רצועת עזה, ובמטרה לחדור לשטח ישראל, להרוג או לחטוף חיילים ולבצע פיגוע אסטרטגי נגד אזרחים. לאחרונה קיבל האיום משמעות נוספת עם יציאת צה”ל למבצע “מגן צפוני” בגבול הלבנון, שמטרתו איתור ונטרול מנהרות התקפיות של חזבאללה. אולם לשימוש בלוחמה תת-קרקעית היסטוריה ארוכת שנים. מדינת ישראל עצמה התמודדה פעמים מספר בעברה עם האיום בתווך התת-קרקעי. כבר בשנות ה-70 של המאה הקודמת נתקל צה”ל בגרסה ראשונית של איום זה ברצועת עזה, בהשראת הווייטקונג. ישראל התמודדה מול איום התת-קרקע גם באירוע חטיפת החייל גלעד שליט ב-2006, במלחמת לבנון השנייה, במבצע “עופרת יצוקה” ובמבצעים צבאיים נוספים ברצועת עזה.

חשיבות הנושא למחקר נובעת מהאיום המשמעותי שהוא מהווה כלפי ביטחון מדינת ישראל ואזרחיה, ומהתרחבות התופעה והשיפור הניכר שחל בקרב ארגוני טרור ביכולות פיתוח המנהרות והשימוש בהן בשנים האחרונות. חטיפת אזרח או חייל ישראלי באמצעות מנהרה הינו אירוע בעל השלכות פוליטיות וביטחוניות מרחיקות לכת, ובישראל לא היו מודעים עד הסוף למשמעות האיום הזה עד חטיפתו של החייל גלעד שליט בקיץ 2006. הפיתוח והשיפורים שיזמו חמאס וחזבאללה באמצעי המנהרות בשנים האחרונות, לצד השימוש הגובר והמאתגר לצה”ל שנעשה על ידי ארגוני הטרור ברצועת עזה במנהרות במבצע “צוק איתן”, הובילו את ישראל להתייחס לאיום בתווך התת-קרקעי כאל ממד לחימה חדש, בנוסף לאלו הקיימים: אווירי, ימי, יבשתי, חללי וקיברנטי.

במחקר ייערכו סקירה, בחינה וניתוח של בניין הכוח, ההיערכות והפעילות המבצעית בתווך התת-קרקעי מצד צה”ל. בחלק הראשון של המחקר ינותח האיום בתווך התת-קרקעי שמהווים חמאס וארגוני הטרור השונים ברצועת עזה, וחזבאללה בלבנון, על מדינת ישראל. בחלק השני תהיה התייחסות למאמצים השונים שעשה ועושה צה”ל כחלק מבניין הכוח בתווך התת-קרקעי: פיתוח הדוקטרינה ותורת הלחימה; המאמץ הארגוני, המאמץ הטכנולוגי והמאמץ המודיעיני. בחלק השלישי של המחקר תיבחן ותנותח הפעילות המבצעית של צה”ל כפועל יוצא של בניין הכוח בתווך התת-קרקעי, והחלק הרביעי יסכם את המחקר.

אתגר התת-קרקע של ישראל

ארגוני הטרור משתמשים באמצעי המנהרות כנשק נגד מדינת ישראל ואזרחיה, בשתי טקטיקות: התקפית והגנתית. המנהרות ההתקפיות משמשות לחדירת מחבלים בכוח רגלי או ממונע (אופנועים) לתוך שטח ישראל, במטרה לבצע פיגוע אסטרטגי של חטיפה ורצח חיילים או אזרחים (ולשוב במהירות לשטח רצועת עזה). בגרסת חזבאללה, נראה כי המנהרות ההתקפיות נועדו להחדרת כוח משמעותי יותר לשם תפיסת תאי שטח בתחום ישראל. המנהרות ההגנתיות משמשות מסתור מפני פעילות כוחות הרגלים וחיל האוויר של צה”ל נגד מחבלים בתוך רצועת עזה, וכן כלי להעברה ולהסתרת אמצעי לחימה ולוגיסטיקה שונים. במהלך השנים האחרונות שיפרו ארגוני הטרור ברצועת עזה, בפרט חמאס, את השימוש במנהרות, עד כי הממד התת-קרקעי הפך למרחב אסטרטגי ומבצעי המשמש זירת מבצעים ומרכז בקרה של פיקוד ושליטה, וכולל שימוש באמצעי לחימה יותר ויותר מסוכנים.

האיום בתת-קרקע אינו חדש לישראל ומוכר מהעבר: בגרסה ראשונית ובלתי-משוכללת כבר בראשית שנות ה-70 של המאה הקודמת בעזה, ובתקופות מאוחרות יותר גם בזירה הלבנונית. צה”ל לחם כבר בספטמבר 1996 במערך מחילות, ובמלחמת לבנון השנייה התמודדו לוחמי צה”ל נגד מערכים חפורים ו”שמורות טבע” שיצר חזבאללה.[1] אחרי המלחמה הקים חזבאללה מנהרות מסתור ולחימה בתוך הכפרים, ולאחרונה חשפו ונטרלו בצה”ל ארבע מנהרות התקפיות חודרות לישראל במסגרת מבצע “מגן צפוני”, כאשר ההערכה היא שתיחשפנה מנהרות נוספות.[2]

במהלך אירועי “גאות ושפל” (המכונים גם “האינתיפאדה השנייה”) השתמשו ארגוני הטרור הפלסטינים במנהרות למטרת הברחה של אמצעי לחימה ממצרים לרצועת עזה, ולתקיפת חיילי צה״ל בעוטף עזה. במסגרת ההתמודדות נגד האיום התת-קרקעי ערך צה”ל פשיטות על מנהרות, ועד יוני 2004 הושמדו מעל 100 מהן. בנוסף, נעשה שימוש במחפר תעלות מסוג “טרנצ׳ר” ששימש לחפירת תעלה לאורך “ציר פילדלפי” ברפיח; נחפרו פירים שדרכם הוחדר חומר נפץ למיטוט המנהרות, ונהרסו שורות בתים הסמוכות לציר.[3]

לאחר חטיפת החייל גלעד שליט ביוני 2006 באמצעות מנהרת טרור, וחודשיים לאחר מכן חשיפה של מנהרה נוספת (במרחק 1.3 קילומטר מגדר המערכת) שיועדה על פי הערכות המודיעין לביצוע פיצוץ מעבר קרני, האיץ צה”ל את היערכותו לאיום התת-קרקעי. בפברואר 2008 פרסם אגף התכנון בצה”ל את מפת הדרכים ללחימה בתווך התת-קרקעי. מפת דרכים זו נועדה להתוות את בניין הכוח הנדרש בצה”ל כדי לשפר את יכולתו להתמודד עם איום המנהרות. במסגרת עבודת מטה הוטל על אגף המבצעים לגבש עקרונות לתפישה מבצעית בנושא.

במסגרת התוויית בניין הכוח בנושא ההתמודדות עם איום המנהרות נדרש צה”ל לקדם מרכיבים כמו ארגון סדרי הכוחות, הגדרת כשירויות ביחידות, גיבוש תורות וטכניקות, נהלים והוראות, תוכניות אש ייעודיות, הקמת מתקני אימון וניסויים, ציוד היחידות באמצעי לחימה מתאימים ואימונים.

בסוף שנת 2013 הוגדרו המנהרות על ידי צה”ל והשב”כ “איום אסטרטגי”, הן ברצועת עזה והן בלבנון.[4] במהלך דיון בקבינט, ב-30 ביוני 2014, אמר ראש הממשלה נתניהו כי “המנהרות הן איום ממשי על מדינת ישראל והן עלולות לשנות את המאזן בינינו לבינם (חמאס, ע”ד)”.[5] מבקר המדינה קבע בדוח שכתב על התמודדות ישראל עם איום המנהרות כי “השימוש הנרחב והיעיל שעשה האויב במנהרות הלחימה במערכי ההגנה שלו הפתיעו את צה”ל, וחידדו את ההבנה שמדובר במרכיב שיאפיין את המערכות הבאות ביתר-שאת”. למרות זאת, רק בשנת 2015 הפך איום המנהרות להעדפה מודיעינית – ציון ידיעות חיוניות (צי”ח) – עבור צה”ל. כלומר זה הוא נושא שיש לטפל בו ב”עדיפות עליונה”.[6]

פיתוח וגיבוש תורת הלחימה להתמודדות עם איום המנהרות

מהלכים אלה הואצו לקראת סוף שנת 2013 נוכח גילוי ונטרול מנהרה חוצת גדר סמוך לקיבוץ עין השלושה בעוטף עזה, באוקטובר של אותה שנה. לאחר האירוע, בסוף שנת 2013, גיבש פיקוד דרום תוכנית להתמודדות עם האיום בזמן שגרה, אשר אומצה בהמשך כתוכנית מטכ”לית המחייבת את כל הצבא. אולם תוכנית זו לא הושלמה עד מבצע “צוק איתן”, וגם לאחריו נותרו פערים רבים בהבשלתה. מציאות זו הובילה לכך שהכוחות בשטח נאלצו לאלתר ולפעול באקראיות, תוך גיבוש טכניקה אד-הוק לאותו מבצע השמדה, או בהסתמכות על טכניקות ישנות שפותחו למנהרות ההברחה של ציר “פילדלפי” בשנת 2006. טכניקות אלה לא התאימו לצרכים ההתקפיים שנדרשו במבצע “צוק איתן”, וישראל יצאה למבצע כשהיא אינה מוכנה מספיק להתמודדות עם איום התת-קרקע.

במהלך מבצע “צוק איתן”, ביולי 2014, פרסמה מקהנ”ר (מפקדת קצין הנדסה ראשי) טכניקה קרבית לאיתור, מיפוי והשמדת מנהרה, בדגש על מנהרות התקפיות לעומק שטח ישראל. בדצמבר 2014, לאחר מבצע “צוק איתן”, פרסם מטה מקחצ”ר (מפקדת קצין חיל רגלים וצנחנים ראשית) הוראת לחימה בנושא: “לחימה בשטח רווי תת-קרקעי”. הוראה זו פירטה את התפישה, העקרונות, הטכניקה והתרגולות ללחימה במרחב התת-קרקעי, בהתאם לאיום המנהרות ברצועת עזה, תוך התייחסות לכוחות החי”ר ולשיתוף הפעולה שלהם עם כוחות שריון, הנדסה, אוויר, איסוף מודיעין וארטילריה. בינואר 2015 פרסמה מקחצ”ר – האחראית על התפישות, השינויים, ההכשרות והפיתוחים הטכנולוגיים – הוראת לחימה בנושא: “התמודדות עם איומים בבט”ש”, הכוללת פרק העוסק באיום המנהרות בהקשר הביטחון השוטף.

מאז מבצע “צוק איתן”, אפוא, צה”ל בונה בהדרגה תוכנית מגננה רב-ממדית ורב-זרועית נגד המנהרות ההתקפיות מרצועת עזה, שתכליתה מניעת הישגים מהאויב. צה”ל מתאים את התוכניות המטכ”ליות בזירת דרום לאיום; מכשיר יחידות קיימות ובונה יחידות חדשות המתמחות בתחום התת-קרקעי; עוסק בבניין כוח טכנולוגי והנדסי לטיפול במנהרות ומתכנן מטרות למצבי חירום.

במסגרת התוכנית הרב-ממדית והרב-זרועית פעל צה”ל לכתיבה ולעדכון התפיסות, תורת הלחימה והטכניקות הקרביות בחילות, בפיקוד דרום, בזרוע היבשה ובמטכ”ל: נכתבה תפיסה מטכ”לית, שאושרה על ידי ראש אגף מבצעים והרמטכ”ל, נכתבה ואושרה תפיסה רב-תחומית ורב-זרועית בזרוע היבשה, החלה עבודה משותפת לכתיבת התפיסה המבצעית להתמודדות עם האיום, ונכתבו טכניקות והוראות מקצועיות חיליות להתמודדות עם האיום בהגנה לצד התמרון (בדגש על יכולות לחימה במרחב רווי תת-קרקע). בנוסף, החלה עבודה משותפת להגדרת איום ותרחיש הייחוס.

המאמץ הארגוני

עוד לפני פיתוח המאמץ הארגוני לטיפול באיום בתת-קרקע ניצל צה”ל את היכולות הטכניות והטכנולוגיות הקיימות של חיל ההנדסה הקרבית במטרה לפעול נגד המנהרות. הכוח המרכזי שעליו הוטלה המשימה כבר בשנת 2013 הוא לוחמי יחידת סליקים ומנהרות (סמו”ר), הפועלת כחלק מיחידת הנדסה למשימות מיוחדות (יהל”ם). לוחמיה, הנעזרים בסיוע באמצעים טכנולוגיים, מתמחים משלב האיתור ועד לשלב הלחימה בתוך המנהרות והשמדתן. במסגרת המאמץ נוצר שיתוף פעולה של אוגדת עזה עם פלוגת “אבירי הפלדה” של חיל ההנדסה, שסיפקה ליחידה אמצעים כבדים שיש בהם כדי לסייע בעבודות חפירה וחשיפה.[7]

כחלק מתהליך הפקת הלקחים בעקבות מבצע “צוק איתן” בקיץ 2014 נערך ארגון מחדש ביחידת יהל”ם, במסגרתו הוקמו שתי פלגות-גג חדשות: פלגה ס’1 – המאגדת את סיירת יע”ל ופלוגות סמו”ר, ופלגה ס’2 – המאגדת את פלוגות סילוק-פצצות (ס”פ). פלגה ס’1 נחשבת ליחידת העילית של חיל ההנדסה, ונפתחו בתוכה בשנתיים האחרונות שלוש פלוגות תת-קרקע חדשות: שתיים במילואים ואחת בסדיר. פלגה ס’1 פועלת תחת אוגדת עזה במטרה לאתר, לחקור ולהשמיד מנהרות התקפיות, וחשיבותה באה לידי ביטוי בעיקר ביכולתה ובתפקידה לבצע תכלול של כל המערכת, נתוני השטח והנתונים המודיעיניים והטכנולוגיים לכדי תוצר מבצעי אחוד.[8] במסגרת המאמץ הארגוני בחיל ההנדסה הוחלט להכפיל את כוחה של יהל”ם מיחידה הכוללת 400 לוחמים לאגד הנדסי הכולל 900 לוחמים המתמחים במשימות הנדסה מורכבות. החלטה זו תביא לכך שבתמרון הבא, סדר הכוחות של החיל יהיה גדול בכפי שניים מכפי שהיה במהלך “צוק איתן”.[9]

לוחמי יחידת יהל”ם של חיל ההנדסה פועלים בזירה הדרומית כחלק מהמאבק במנהרות, אך היחידה עמוסה במשימות חירום מגוונות. על כן החליט מפקד אוגדת עזה לשעבר, תת-אלוף יהודה פוקס, להקים יחידה ייעודית ללחימה בתווך התת-קרקע עבור האוגדה, שתקיים פעילות ביטחון שוטפת וקבועה במטרה ליצור כוח מיומן שיתמחה בגזרת הלוחמה התת-קרקעית. הגרעין הראשוני של היחידה מורכב מלוחמים מיחידות שונות, בהם מומחים לתצפיות וסיור. המטרה היא לייצר לוחמים שיהיו מיומנים בהפעלת החיישנים, בזיהוי ואיתור מנהרות, ומשימתם הקבועה תיקרא “בט”ש מנהרות”. הלוחמים הללו יקבלו ציוד טכנולוגי מתקדם, ויהיו כפופים ישירות למפקד האוגדה.[10]

החל ממאי 2018 פועלות בגדוד האיסוף של אוגדת עזה שתי פלוגות המורכבות ממפענחות ומלוחמים ייעודיים, אשר עוברים הכשרה ייחודית ומתמקצעים בגילוי ואיתור מנהרות התקפיות בתוואי התת-קרקעי. זאת, במטרה לאתר מנהרות התקפיות גם ללא תמיכה של יחידות ייעודיות או יחידות מיוחדות ברמה המטכ”לית. כל חטיבה מרחבית באוגדת עזה קיבלה פלוגה המורכבת משתי מחלקות: מחלקה אחת של מפענחות תת-קרקע ומחלקה אחת של לוחמים ולוחמות המבצעים סריקות על ידי אמצעים מיוחדים.[11]

לפני שהן מצטרפות לשורות צה”ל, המפענחות עוברות מיונים וסיווג ביטחוני. לאחר הגיוס הן עוברות קורס מפענחות בבית הספר לאיסוף קרבי, משם ממשיכות להכשרה מקצועית בחברת “אלביט” ולאחר מכן עוברות הסמכה מבצעית בגזרה. כך הן לומדות את כל מה שהן צריכות לדעת בתחום הפיענוח התת-קרקעי. הלוחמים עוברים את ההכשרה של יהל”ם, ובסיומה מצטרפים לגדוד. בשעה שהמפענחות במשמרת בחמ”ל, שנמצא מתחת לפני השטח, מגלות ומתריעות מפני פעילות חשודה באמצעות חיישנים, לוחמי האיסוף מבצעים סריקות ומארבים בעזרת אמצעים מיוחדים.[12]

ביוני 2018 החליט תת-אלוף פוקס להקים מערך לוחמת תת-קרקע באוגדה. המערך כולל בשלב הראשון מעבדה המכונה “המוח”, המורכבת מאנשי משרד הביטחון, גאולוגים, קציני מודיעין, כותבי תורת לחימה, מומחי תוכן ויועצים מהצבא ומהשוק האזרחי בתחומים שונים. השלב השני בתוכנית הוא הקמת חמ”לים יחודיים בחטיבה הצפונית ובחטיבה הדרומית באוגדה שירכזו את המידע הרב שהצטבר, ושבאמצעותו ניתן יהיה להעביר את המידע לשטח לשם בדיקות מגוונות על מנת לשלול אפשרויות לחפירת מנהרות, וסיוע במיפוי, נטרול והשמדה. בנוסף, ניתוח המידע העולה מהחיישנים המוצבים בגבול רצועת עזה דורש מקצועיות ומיומנות גבוהות, ולשם כך הוחלט להקים בית ספר מיוחד עבור החיילות שתנהלנה את החמ”ל כיצד לאגור את המידע, לנתח אותו ולהפיק ממנו פעולות לאיתור מנהרות.[13]

מאמץ ארגוני התבצע גם בחיל האוויר. במהלך מבצע “צוק איתן” נאסף מידע מודיעיני על ידי להק המודיעין של החיל, מתוך בנק המטרות שגיבשו אנשיו לפני המבצע ובמהלכו. זאת, לצד השתתפות החיל בהפצצות של מנהרות בשטחי רצועת עזה. אולם חיל האוויר לא הצליח לפעול ביעילות ובתכליתיות נגד המנהרות בשל היעדר מודיעין, תוכניות מבצעיות מתאימות (היעדר נוהל לפתיחה באש בשטח ישראל) וחוסר תיאום עם גורמים אחרים בשטח (כוחות ההנדסה שנדרשו להשמיד מנהרות התקשו לבצע את משימתם כתוצאה מתקיפות אוויריות).[14] לאחר מבצע “צוק איתן” נעשו בחיל שינויים מספר במטרה לשפר את השילוביות בלחימה בתווך התת-קרקע. בין היתר הוגדרו הסמכויות והאחריות של מוביל המאמץ האווירי והמנחה המקצועי להתמודדות עם האיום בתת-קרקע; הוסדר מבנה הפיקוד והשליטה למשימה; הוגדרה תפישה מבצעית שתורגלה בתרגילי החיל ונערכו – בתיאום עם מפקד ההנדסה של פיקוד דרום – ניסויים אחדים שעמדו בכל מטרותיהם. בנוסף, חיל האוויר מבצע פעילויות נוספות להתמודדות עם האיום.[15]

המאמץ הטכנולוגי

כחלק מהמאמץ העיקרי להתמודדות עם איום המנהרות השקיעו צה”ל ומשרד הביטחון מאמצים בייחוד במישור הטכנולוגי, תוך שימת דגש רב על מחקר ופיתוח וחיפוש אחר טכנולוגיות היכולות לתת מענה לאתגרים הכרוכים בהתמודדות עם איום מורכב זה.[16] את המאמץ הטכנולוגי ניתן לחלק לשלושה תחומים: בניית תשתיות הגנתיות; בנייה ורכישת יכולות לגילוי, איתור, מיפוי והשמדת מנהרות, ופיתוח אמצעי לחימה להתמודדות עם איום המנהרות.

בניית תשתיות הגנתיות – ביוני 2016 החליט משרד הביטחון על בניית מכשול תת-קרקעי לאורך 64 קילומטרים בגבול רצועת עזה, במטרה לתת מענה לאיום המנהרות. בניית המכשול החלה בשנת 2017 ועלותו מוערכת בכשלושה מיליארד שקלים – סכום גבוה המעיד על תפישת האיום התת-קרקעי מצד ישראל. המכשול משלב אמצעים מגוונים, ביניהם: גדר “חכמה”, חומות בטון בעומק האדמה, אמצעים טכנולוגיים לזיהוי מנהרות ואמצעי תקיפה והגנה מתקדמים.[17] במהלך שנת 2018 הושלמה הטמעת חיישנים בגבול רצועת עזה, במטרה לאתר מנהרות התקפיות החודרות לשטח ישראל, זאת במקביל להטמעת חיישנים מתקדמים בתוך החומה עצמה.[18]

בנייה ורכישת יכולות לגילוי, איתור, מיפוי והשמדת מנהרות – עד שנת 2010 הושקעו מאמצים רבים בכל הנוגע לתחום הגילוי ואיתור המנהרות, בייחוד בפרויקט מוביל אחד. אולם המיזם הזה כשל ונעצר בדצמבר 2009 בשלב הניסויים המבצעיים. בשנת 2010 יצא לדרך פרויקט נוסף – שהוגדר בצה”ל ובמשרד הביטחון “פרויקט חירום” – בהובלת זרוע היבשה ובשיתוף פעולה עם מפא”ת, פיקוד דרום ואוגדת עזה. הפרויקט אושר סופית על ידי ראש אגף תכנון בינואר 2013, ועבר בהצלחה ניסוי טרם מבצע “צוק איתן”. אף על פי שיעד הסיום שהוגדר לפרויקט היה סוף יוני 2014, הוא לא הבשיל עד לפתיחת מבצע “צוק איתן” ביולי 2014 אלא רק באיחור של כשנה (סוף מרץ 2015).[19] במהלך המחצית הראשונה של שנת 2016 הותקנה חלקית המערכת, ובסמוך למועד זה התקבלה החלטה לפרוש את המערכת לאורך הגבול עם רצועת עזה.[20]

פיתוח אמצעי לחימה להתמודדות עם איום המנהרות – המחסור בטכנולוגיות ובאמצעי לחימה מתאימים להתמודדות עם האיום התת-קרקעי הוביל לגיבוש יוזמות עצמאיות בקרב יחידות צבאיות. אלה ניסו לפתח, לרכוש או לאתר מוצרים במטרה לצמצם את הפערים בהתמודדות עם האיום, באמצעות ציר עוקף של המחקר-ופיתוח המרכזי והסדור. כך למשל, בחודשים שקדמו למבצע “צוק איתן” פיתחה “חטיבת גבעתי” באופן עצמאי אמצעי לחימה לכוחות היבשה לזיהוי מנהרות בשטח.[21]

רק בשנת 2013 הוקם במחלקת מערכות חימוש ורכב קרבי משוריין (מח”ר) במפא”ת מדור חי”ר, שהחל לעבוד על הפערים הטכנולוגיים בתחום הלוחמה התת-קרקעית ליחידות החי”ר.[22] לאחר מבצע “צוק איתן” חלה בזרוע היבשה התקדמות רבה בפיתוח ובהצטיידות באמצעי לחימה להתמודדות עם המנהרות ברצועת עזה בעת תמרון קרקעי. בנובמבר 2014 הותנעה תוכנית אב להתעצמות ביכולות להתמודדות עם איום המנהרות בחירום לכוחות היבשה ברצועת עזה, כאשר רוב מיזמי ההתעצמות בתוכנית כבר הושלמו.[23]

המאמץ המודיעיני                                      

חשיבותו של המרכיב המודיעיני גדלה משמעותית בלוחמה העכשווית, שאינה מאופיינת כבעבר בזירת קרב בין מדינות וצבאות סדירים אלא בא-סימטריות, פעילות בזירות עירוניות, סמיכות לאוכלוסייה אזרחית, ולעתים עמימות. חשיבות המודיעין גדלה עוד יותר כאשר מדובר בלוחמה בתווך התת-קרקעי, שכן מדובר במרחב לא-ממופה ונסתר. מטרת המודיעין בהקשר התת-קרקעי הינה לזהות ולאתר את החללים והמרחבים הקיימים והמתוכננים, ולהעביר את המידע לכוחות הלוחמים בשטח במסגרת הלוחמה מבוססת-המודיעין.

החל משנת 2008 השקיעה ישראל מאמצים מודיעיניים – בעיקר באיסוף – בכל הנוגע לאיום התת-קרקעי, באמצעות אגף המודיעין בצה”ל והשב”כ. מאמצים אלה כללו ניסיונות איתור מנהרות וגורמים הקשורים אליהם.[24] מפת הדרכים ללחימה באיום התת-קרקעי שפרסם אגף התכנון בצה”ל בפברואר 2008 ציינה כי קיימות מנהרות מספר החוצות לשטח ישראל, והן הוגדרו כ”פצצות זמן” העלולות להוביל לפיגוע “איכותי” במועד שבו יבחר האויב. חרף הקביעה במפת הדרכים כי “האתגר המרכזי הראשון במעלה בנושא הלחימה בממד התת-קרקעי הוא האתגר המודיעיני”, בתקופה זו היו קיימים פערים מודיעיניים בנושא המנהרות ההתקפיות וההגנתיות ברצועת עזה שבאו לידי ביטוי בקושי לאתר במדויק את תוואי המנהרות ואת פתחיהן.[25]

מסוף שנת 2013, כתוצאה מהמידע המודיעיני שהצטבר עד לתקופה זו, הגבירו אמ”ן ושב”כ את המאמץ האיסופי מול המנהרות ההתקפיות מרצועת עזה. בנוסף, בגלל הצורך באיסוף מודיעין על המנהרות ההגנתיות שולב צי”ח של אמ”ן בשנים 2013 ו-2014. פעילות זו הובילה לקבלת מידע משמעותי על המנהרות ההתקפיות מרצועת עזה.[26] המאמץ המודיעיני-האיסופי תרם באופן משמעותי לפעילות המבצעית במהלך הלחימה במבצע “צוק איתן”. המידע המודיעיני שהועבר מאמ”ן ושב”כ לכוחות הלוחמים בשטח – בעיקר בנוגע למנהרות ההתקפיות – אפשר לכוחות שתמרנו ברצועת עזה לאתר מקומות שבהם עברו מנהרות התקפיות, או להגיע בסמוך אליהן.[27] גם הפעילות במסגרת מבצע “מגן צפוני”, שרבים ממאפייניה עדיין חסויים, נשענת על מידע מודיעיני מפורט.

הפעילות המבצעית נגד איום המנהרות

הפעילות המבצעית של צה”ל נגד איום המנהרות ברצועת עזה כולל שימוש במרחב האווירי, היבשתי והתת-קרקעי, תוך שימוש במודיעין ובאמצעים טכנולוגיים מתקדמים. צה”ל מפעיל סביב רצועת עזה מערך תצפיות נרחב ומשוכלל הכולל בין היתר מל”טים ומטוסי סיור של חיל האוויר, ומפעיל כלים מיוחדים לאיתור מנהרות. בנוסף, צה”ל מבצע חפירות באזורים חשודים ומחדיר אליהן אמצעים שונים, דוגמת מצלמות ורובוטים (במקרים מסוימים נכנסים למנהרות גם לוחמים), עורך מיפוי תת-קרקעי באמצעות מכ”מים מיוחדים, ומשתמש בכלים כבדים לחפירת תעלות איתור.

במסגרת מבצע “צוק איתן” ננקטו שיטות מספר להשמדת מנהרות ובהן הפצצה מהאוויר, הצפות המנהרות במים במטרה לגרום לקריסתן, ושימוש בחומר נפץ נוזלי באמצעות מערכת ייעודית. בנוסף, עוד לפני המבצע הוכשרו יחידות העילית של צה״ל להילחם בתוך המנהרות. הלוחמה התת-קרקעית של צה”ל במהלך מבצע “צוק איתן” השמידה 32 מנהרות טרור, כשליש מהן מנהרות שחדרו לתוך שטח ישראל.[28] המאמץ המבצעי של צה”ל נגד המנהרות נמשך גם לאחר מכן, כאשר מסוף המבצע ועד דצמבר 2018 השמיד צה”ל 17 תוואים התקפיים מרצועת עזה ליישובי דרום המדינה.[29]

ישראל נאלצה להתמודד עם איום המנהרות גם בגבולה הצפוני. ב-4 בדצמבר 2018 הכריזה ישראל על מבצע “מגן צפוני” שמטרתו איתור ונטרול של מנהרות טרור חוצות לשטח ישראל מלבנון, שנבנו על ידי חזבאללה. במהלך המבצע, שנמשך גם בזמן כתיבת שורות אלה, אותרו חמש מנהרות החוצות לתוך שטח ישראל. המנהרות יועדו להעברת כוח “רדואן” של חזבאללה – יחידת הכוחות המיוחדים של הארגון – לשטח ישראל, ומשם לכיבוש יישוב, ניתוק הכוח הישראלי מנתיבים ראשיים, וחטיפת אזרחים וחיילים.

מבנה הקרקע בצפון חייב את צה”ל להשתמש בדרכים שונות לאיתור המנהרות ונטרולן מאלו שבדרום. בעוד שבאזור עזה צה”ל חופר באדמת חימר מעורבת בחול – קרקע אלוביאלית – הרי שבצפון צה”ל חופר באדמת גיר סלעית. קצינים בכירים בפיקוד הצפון ביקרו אצל מקביליהם באוגדת עזה כדי ללמוד על מנהרות הטרור של חמאס, אך הם הבינו מהם כי המחפרים שחופרים בחול העזתי אינם יעילים לאדמה הצפונית.[30] יתרה מזאת, כל מנהרה בצפון שונה מהאחרת: חלק נחצבו בסלע, אחרות עשויות מבטון, עלו או ירדו לשטח ישראל, ולכן כל אחת מהן מנוטרלת בשיטה שונה, באופן שייחודי לה.[31]

במהלך השנים שלפני המבצע עקבו מל”טים של חיל האוויר אחרי משאיות שנחשדו בסילוק תוצרי חציבת המנהרות, ובאוגדת הגליל הופעלו אמצעי איסוף אחרים. בנוסף, צה”ל הטמין בשנה האחרונה חיישנים סיסמיים שדרכם ניתן היה לשמוע את החפירות – בהקשר זה יש לציין כי האדמה הקשה והסלעית בצפון אפשרה לצה”ל יכולת טובה יותר לאיתור קולות חפירת המנהרות מאשר האדמה בדרום. במקביל, צוות משימה מיוחד שפיקד על התוכנית באתרי ניסוי בגליל ביצע ניסויים בטכנולוגיות נוספות שסייעו לאתר את תוואי המנהרות.[32]


האיום בתת-קרקע הוגדר בשנים האחרונות “אסטרטגי” על ידי הצמרת המדינית והביטחונית של מדינת ישראל, אף כי יש גורמים ביטחוניים שהתנגדו להגדרה זו. כך למשל, הרמטכ”ל גדי איזנקוט ציין בדיון בכנסת במרץ 2017 כי “איום התת-קרקע הוא חמור ביותר, וכך אנחנו מתייחסים אליו. אבל אני לא חושב שנכון להגדירו כאיום קיומי או אסטרטגי”.[33]

בזכות יכולות מודיעיניות איכותיות – אך לא מספיקות – מדינת ישראל לא הופתעה מאיום המנהרות ונחשפה אליו במאבק בטרור הפלסטיני ברצועת עזה, ולאחר מכן במהלך מלחמת לבנון השנייה ובסבבי הלחימה ברצועת עזה. לתודעה הציבורית הגיע איום המנהרות במהלך מבצע “צוק איתן” בקיץ 2014, במסגרתו אותרו ונוטרלו 32 מנהרות טרור שחצו לתוך שטח מדינת ישראל. חרף המודיעין על אודות המנהרות, ישראל לא הייתה ערוכה כנדרש לטיפול באיום. היעדר היכולות והמוכנות לטיפול באיום המנהרות באו לידי ביטוי בפעולת חטיפת החייל גלעד שליט על ידי חמאס דרך מנהרה חוצת גדר ביוני 2006, ובקשיים הטכנולוגיים לאיתור ונטרול מנהרות טרור במהלך מבצע “צוק איתן”.

מדינת ישראל ומערכת הביטחון ערוכות היום יותר מתמיד להתמודדות מול איום בתווך התת-קרקעי. מאז מבצע “צוק איתן” ביצע צה”ל ארגון מחדש, שיפר באופן משמעותי את יכולות המודיעין ואת היכולות הטכנולוגיות, והתאמן כדי לשפר את הביצועים המבצעיים של הכוח הלוחם נגד איום המנהרות. עדות לשינוי בידע וביכולות של צה”ל ניתן לקבל מזיהוי, איתור והשמדת עשרות מנהרות טרור התקפיות וחוצות-גדר מאז סיום מבצע “צוק איתן”.

ישראל מנהלת את מאבקה לשלילת נשק המנהור מארגוני הטרור כחלק ממערכה נרחבת לסיכול ניסיונות והישגים נוספים מצד ארגונים אלה. מערכה זו כוללת גם את שלילת הנשק תלול-המסלול לטווחים בינוניים באמצעות מערכות ההגנה האווירית “כיפת ברזל” ו”שרביט קסמים” (וה”חץ” המיועד לטווחים ארוכים). במסגרת המערכה, ישראל עובדת על מענה גם לירי תלול-מסלול לטווחים קצרים שזמן המענה להתגוננות מפניו קצר מאוד. בנוסף, ישראל פועלת בפן ההתקפי באזורים גאוגרפיים קרובים ורחוקים לסיכול התעצמות צבאית עתידית של ארגוני הטרור באמצעי לחימה מתקדמים, כמו טילים מדויקים וארוכי טווח.

המענה לאיום התת-קרקע – המצטרף לפגיעה ביעילות ובתכליתיות של שיגורי הרקטות המבוצעים על ידי ארגוני הטרור – מצמצם באופן משמעותי את היכולות האסטרטגיות של ארגוני הטרור שישראל נאבקת מולם, ומאפשר לה מרחב תמרון ורוח נשימה לכשתחליט, אם תחליט, לצאת למערכה צבאית רחבה ברצועת עזה, ואף בלבנון.

עם זאת, צה”ל ומערכת הביטחון עדיין לא השלימו את בניית המכשול התת-קרקעי בגבול רצועת עזה, וניכר כי עובדה זו מגבילה ומרסנת את יכולת התגובה של צה”ל לסבבי הלחימה בשנה האחרונה בדרום (מתוך מטרה, בין היתר, של חמאס ויתר ארגוני הטרור להפריע ולסכל את הקמת המכשול), שכן בירושלים מעדיפים לא להיגרר לעימות צבאי כשמלוא היכולות ההגנתיות טרם הבשילו ולא הפכו למבצעיות לחלוטין. בהקשר זה יש לציין כי ישראל פועלת בזהירות גם בצפון ונמנעת מלהגיע להסלמה ועימות נרחב עם חזבאללה, משיקולים שונים שראויים להרחבה במאמר נפרד.

[1] יפתח ש’ שפיר וגל פרל, “לוחמה תת־קרקעית: אתגר ישן־חדש”, בתוך: “צוק איתן” – השלכות ולקחים, ענת קורץ ושלמה ברום (עורכים), המכון למחקרי ביטחון לאומי, תל אביב, 2014, עמ’ 49.…/99systemfiles.pdf

[2] עומר דוסטרי, “מבצע ‘מגן צפוני’: חלק ממערכה ישראלית רחבה בלבנון”, מכון ירושלים למחקרים אסטרטגיים, 6 בדצמבר 2018.

[3] לעיל, הערה 1, עמ’ 50.

[4] אמרי לוי סדן, “המבקר: ‘צה”ל הופתע מהמנהרות – ופעל באלתור ובלי תכנית לחימה’ ”, וואלה חדשות, 28 בפברואר 2017.

[5] יוסי יהושע, “חשיפה: דיוני הקבינט הטעונים בצוק איתן יוצאים לאור”, Ynet, 24 בינואר 2017.,7340,L-4911896,00.html

[6] לעיל, הערה 4.

[7] שיר לוי, “איך צה”ל חושף את מנהרות הטרור? כל מה שמותר לספר”, Mako, 14 באוקטובר 2013.

[8] ימי רוט, “מייסד יחידת העילית ללחימה במנהרות בראיון פרישה: ‘האויב לומד ומפיק לקחים’ “, מעריב, 28 ביולי 2018.

[9] אמיר בובחוט, “ציידי המנהרות: אוגדת עזה מקימה יחידת לוחמה תת-קרקעית”, וואלה חדשות, 26 ביוני 2018.

[10] שם.

[11] אלון תשובה, “לראשונה – פלוגות איסוף תת-קרקע באוגדת עזה”, 10 ביולי 2018, אתר צבא ההגנה לישראל.

[12] שם.

[13] לעיל, הערה 9.

[14] “ההתמודדות עם איום המנהרות”, דוח מבקר המדינה, 28 בפברואר 2017, עמ’ 28.…/zuk-eitan-20.pdf

[15] שם, עמ’ 28–29.

[16] שם, עמ’ 37.

[17] מתן צורי, ” ‘המכשול’ בגבול עזה יעלה 3.34 מיליארד שקל”, Ynet, 9 בינואר 2017.,7340,L-4904917,00.html

[18] אמיר בוחבוט, “לא סומכים על ההסדרה: אתרי ניסוי ללוחמת תת-קרקע מוקמים בגבול עזה”, וואלה חדשות, 23 באוגוסט 2018.

[19] לעיל, הערה 14, עמ’ 38–39.

[20] שם, עמ’ 43.

[21] שם, עמ’ 41.

[22] שם, עמ’ 39.

[23] שם, עמ’ 41.

[24] שם, עמ’ 16.

[25] שם.

[26] שם, עמ’ 17.

[27] שם, עמ’ 19.

[28] גילי כהן ועמוס הראל, “בלי תוכניות, אימונים וציוד – כך התמודד צה”ל עם המנהרות”, הארץ, 17 באוקטובר 2014.

[29] יואב זיתון, “פיצוץ או סערה: התרחישים שעלולים להוביל לתגובה מצד חיזבאללה”, Ynet, 5 בדצמבר 2018.,7340,L-5420206,00.html

[30] יואב זיתון, “ההפתעה, הלמידה בעזה והתכנון: מאחורי הקלעים של מגן צפוני”, Ynet, 5 בדצמבר 2018.,7340,L-5420466,00.html

[31] “מגן צפוני: החל שלב נטרול והשמדת מנהרות הטרור ההתקפיות”, מערכת אתר צה”ל, 20 בדצמבר 2018.

[32] שם.

[33] קובי נחשוני, “איזנקוט על איום המנהרות: ‘חמור אבל לא קיומי או אסטרטגי’ “, Ynet, 22 במרץ 2017.,7340,L-4938919,00.html

תמונה: Bigstock