JISS - מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון

מר עומר דוסטרי

מר עומר דוסטרי

מומחה באסטרטגיה וביטחון לאומי

המענה לאיום התת-קרקע – המצטרף לפגיעה ביעילות ובתכליתיות של שיגורי הרקטות המבוצעים על ידי ארגוני הטרור – מצמצם באופן משמעותי את היכולות האסטרטגיות של ארגוני הטרור שישראל נאבקת מולם, ומאפשר לה מרחב תמרון ורוח נשימה לכשתחליט, אם תחליט, לצאת למערכה צבאית רחבה ברצועת עזה, ואף בלבנון.

השימוש בתכסית התת-קרקעית מאפשר לארגוני הטרור לצמצם את הפערים והיתרונות שיש לצבאות סדירים בעלי עוצמות אש וטכנולוגיה איכותית גדולות יותר. המנהרות מהוות עבור ארגוני הטרור כלי משמעותי שבאמצעותו ניתן לגוון את הלחימה נגד שחקנים מדינתיים ולהפתיע אותם, ברמות השונות: הגנה, התקפה, מודיעין ולוגיסטיקה. האתגר התת-קרקעי מאופיין בשתי רמות: מנהרות התקפיות, ומנהרות הגנתיות.

ניתן לסווג את איום המנהרות לשתי רמות מבצעיות שונות: ביטחון שוטף וחירום. ההתמודדות נגד האיום התת-קרקעי במסגרת הביטחון השוטף מתמקדת במנהרות שבהן נעשה שימוש בהברחת אמצעי לחימה וסחורות, חטיפת חיילים, ביצוע פיגועים ותמרון. בהתמודדות במצב חירום האתגר הופך משמעותי יותר, שכן הכוחות הלוחמים נאלצים לפעול בתוך התווך התת-קרקעי בקרב פנים אל פנים נגד היריב. על מנת להתמודד מול אתגר התת-קרקע הצבא הסדיר נדרש לגבש ולפתח יכולות מודיעיניות, טכנולוגיות, הנדסיות ומבצעיות (תמרון) מתקדמות שיובילו לאיתור, הריסה, כיבוש, אחיזה ולוחמה של הכוחות הלוחמים.

איום הממד התת-קרקעי פרץ לתודעה הישראלית בעיקר לאחר מבצע "צוק איתן" והשימוש של חמאס בכלי זה על מנת להתגונן מפני חיילי צה"ל בתוך רצועת עזה, ובמטרה לחדור לשטח ישראל, להרוג או לחטוף חיילים ולבצע פיגוע אסטרטגי נגד אזרחים. לאחרונה קיבל האיום משמעות נוספת עם יציאת צה"ל למבצע "מגן צפוני" בגבול הלבנון, שמטרתו איתור ונטרול מנהרות התקפיות של חזבאללה. אולם לשימוש בלוחמה תת-קרקעית היסטוריה ארוכת שנים. מדינת ישראל עצמה התמודדה פעמים מספר בעברה עם האיום בתווך התת-קרקעי. כבר בשנות ה-70 של המאה הקודמת נתקל צה"ל בגרסה ראשונית של איום זה ברצועת עזה, בהשראת הווייטקונג. ישראל התמודדה מול איום התת-קרקע גם באירוע חטיפת החייל גלעד שליט ב-2006, במלחמת לבנון השנייה, במבצע "עופרת יצוקה" ובמבצעים צבאיים נוספים ברצועת עזה.

חשיבות הנושא למחקר נובעת מהאיום המשמעותי שהוא מהווה כלפי ביטחון מדינת ישראל ואזרחיה, ומהתרחבות התופעה והשיפור הניכר שחל בקרב ארגוני טרור ביכולות פיתוח המנהרות והשימוש בהן בשנים האחרונות. חטיפת אזרח או חייל ישראלי באמצעות מנהרה הינו אירוע בעל השלכות פוליטיות וביטחוניות מרחיקות לכת, ובישראל לא היו מודעים עד הסוף למשמעות האיום הזה עד חטיפתו של החייל גלעד שליט בקיץ 2006. הפיתוח והשיפורים שיזמו חמאס וחזבאללה באמצעי המנהרות בשנים האחרונות, לצד השימוש הגובר והמאתגר לצה"ל שנעשה על ידי ארגוני הטרור ברצועת עזה במנהרות במבצע "צוק איתן", הובילו את ישראל להתייחס לאיום בתווך התת-קרקעי כאל ממד לחימה חדש, בנוסף לאלו הקיימים: אווירי, ימי, יבשתי, חללי וקיברנטי.

במחקר ייערכו סקירה, בחינה וניתוח של בניין הכוח, ההיערכות והפעילות המבצעית בתווך התת-קרקעי מצד צה"ל. בחלק הראשון של המחקר ינותח האיום בתווך התת-קרקעי שמהווים חמאס וארגוני הטרור השונים ברצועת עזה, וחזבאללה בלבנון, על מדינת ישראל. בחלק השני תהיה התייחסות למאמצים השונים שעשה ועושה צה"ל כחלק מבניין הכוח בתווך התת-קרקעי: פיתוח הדוקטרינה ותורת הלחימה; המאמץ הארגוני, המאמץ הטכנולוגי והמאמץ המודיעיני. בחלק השלישי של המחקר תיבחן ותנותח הפעילות המבצעית של צה"ל כפועל יוצא של בניין הכוח בתווך התת-קרקעי, והחלק הרביעי יסכם את המחקר.

אתגר התת-קרקע של ישראל

ארגוני הטרור משתמשים באמצעי המנהרות כנשק נגד מדינת ישראל ואזרחיה, בשתי טקטיקות: התקפית והגנתית. המנהרות ההתקפיות משמשות לחדירת מחבלים בכוח רגלי או ממונע (אופנועים) לתוך שטח ישראל, במטרה לבצע פיגוע אסטרטגי של חטיפה ורצח חיילים או אזרחים (ולשוב במהירות לשטח רצועת עזה). בגרסת חזבאללה, נראה כי המנהרות ההתקפיות נועדו להחדרת כוח משמעותי יותר לשם תפיסת תאי שטח בתחום ישראל. המנהרות ההגנתיות משמשות מסתור מפני פעילות כוחות הרגלים וחיל האוויר של צה"ל נגד מחבלים בתוך רצועת עזה, וכן כלי להעברה ולהסתרת אמצעי לחימה ולוגיסטיקה שונים. במהלך השנים האחרונות שיפרו ארגוני הטרור ברצועת עזה, בפרט חמאס, את השימוש במנהרות, עד כי הממד התת-קרקעי הפך למרחב אסטרטגי ומבצעי המשמש זירת מבצעים ומרכז בקרה של פיקוד ושליטה, וכולל שימוש באמצעי לחימה יותר ויותר מסוכנים.

האיום בתת-קרקע אינו חדש לישראל ומוכר מהעבר: בגרסה ראשונית ובלתי-משוכללת כבר בראשית שנות ה-70 של המאה הקודמת בעזה, ובתקופות מאוחרות יותר גם בזירה הלבנונית. צה"ל לחם כבר בספטמבר 1996 במערך מחילות, ובמלחמת לבנון השנייה התמודדו לוחמי צה"ל נגד מערכים חפורים ו"שמורות טבע" שיצר חזבאללה.[1] אחרי המלחמה הקים חזבאללה מנהרות מסתור ולחימה בתוך הכפרים, ולאחרונה חשפו ונטרלו בצה"ל ארבע מנהרות התקפיות חודרות לישראל במסגרת מבצע "מגן צפוני", כאשר ההערכה היא שתיחשפנה מנהרות נוספות.[2]

במהלך אירועי "גאות ושפל" (המכונים גם "האינתיפאדה השנייה") השתמשו ארגוני הטרור הפלסטינים במנהרות למטרת הברחה של אמצעי לחימה ממצרים לרצועת עזה, ולתקיפת חיילי צה״ל בעוטף עזה. במסגרת ההתמודדות נגד האיום התת-קרקעי ערך צה"ל פשיטות על מנהרות, ועד יוני 2004 הושמדו מעל 100 מהן. בנוסף, נעשה שימוש במחפר תעלות מסוג "טרנצ׳ר" ששימש לחפירת תעלה לאורך "ציר פילדלפי" ברפיח; נחפרו פירים שדרכם הוחדר חומר נפץ למיטוט המנהרות, ונהרסו שורות בתים הסמוכות לציר.[3]

לאחר חטיפת החייל גלעד שליט ביוני 2006 באמצעות מנהרת טרור, וחודשיים לאחר מכן חשיפה של מנהרה נוספת (במרחק 1.3 קילומטר מגדר המערכת) שיועדה על פי הערכות המודיעין לביצוע פיצוץ מעבר קרני, האיץ צה"ל את היערכותו לאיום התת-קרקעי. בפברואר 2008 פרסם אגף התכנון בצה"ל את מפת הדרכים ללחימה בתווך התת-קרקעי. מפת דרכים זו נועדה להתוות את בניין הכוח הנדרש בצה"ל כדי לשפר את יכולתו להתמודד עם איום המנהרות. במסגרת עבודת מטה הוטל על אגף המבצעים לגבש עקרונות לתפישה מבצעית בנושא.

במסגרת התוויית בניין הכוח בנושא ההתמודדות עם איום המנהרות נדרש צה"ל לקדם מרכיבים כמו ארגון סדרי הכוחות, הגדרת כשירויות ביחידות, גיבוש תורות וטכניקות, נהלים והוראות, תוכניות אש ייעודיות, הקמת מתקני אימון וניסויים, ציוד היחידות באמצעי לחימה מתאימים ואימונים.

בסוף שנת 2013 הוגדרו המנהרות על ידי צה"ל והשב"כ "איום אסטרטגי", הן ברצועת עזה והן בלבנון.[4] במהלך דיון בקבינט, ב-30 ביוני 2014, אמר ראש הממשלה נתניהו כי "המנהרות הן איום ממשי על מדינת ישראל והן עלולות לשנות את המאזן בינינו לבינם (חמאס, ע"ד)".[5] מבקר המדינה קבע בדוח שכתב על התמודדות ישראל עם איום המנהרות כי "השימוש הנרחב והיעיל שעשה האויב במנהרות הלחימה במערכי ההגנה שלו הפתיעו את צה"ל, וחידדו את ההבנה שמדובר במרכיב שיאפיין את המערכות הבאות ביתר-שאת". למרות זאת, רק בשנת 2015 הפך איום המנהרות להעדפה מודיעינית – ציון ידיעות חיוניות (צי"ח) – עבור צה"ל. כלומר זה הוא נושא שיש לטפל בו ב"עדיפות עליונה".[6]

פיתוח וגיבוש תורת הלחימה להתמודדות עם איום המנהרות

מהלכים אלה הואצו לקראת סוף שנת 2013 נוכח גילוי ונטרול מנהרה חוצת גדר סמוך לקיבוץ עין השלושה בעוטף עזה, באוקטובר של אותה שנה. לאחר האירוע, בסוף שנת 2013, גיבש פיקוד דרום תוכנית להתמודדות עם האיום בזמן שגרה, אשר אומצה בהמשך כתוכנית מטכ"לית המחייבת את כל הצבא. אולם תוכנית זו לא הושלמה עד מבצע "צוק איתן", וגם לאחריו נותרו פערים רבים בהבשלתה. מציאות זו הובילה לכך שהכוחות בשטח נאלצו לאלתר ולפעול באקראיות, תוך גיבוש טכניקה אד-הוק לאותו מבצע השמדה, או בהסתמכות על טכניקות ישנות שפותחו למנהרות ההברחה של ציר "פילדלפי" בשנת 2006. טכניקות אלה לא התאימו לצרכים ההתקפיים שנדרשו במבצע "צוק איתן", וישראל יצאה למבצע כשהיא אינה מוכנה מספיק להתמודדות עם איום התת-קרקע.

במהלך מבצע "צוק איתן", ביולי 2014, פרסמה מקהנ"ר (מפקדת קצין הנדסה ראשי) טכניקה קרבית לאיתור, מיפוי והשמדת מנהרה, בדגש על מנהרות התקפיות לעומק שטח ישראל. בדצמבר 2014, לאחר מבצע "צוק איתן", פרסם מטה מקחצ"ר (מפקדת קצין חיל רגלים וצנחנים ראשית) הוראת לחימה בנושא: "לחימה בשטח רווי תת-קרקעי". הוראה זו פירטה את התפישה, העקרונות, הטכניקה והתרגולות ללחימה במרחב התת-קרקעי, בהתאם לאיום המנהרות ברצועת עזה, תוך התייחסות לכוחות החי"ר ולשיתוף הפעולה שלהם עם כוחות שריון, הנדסה, אוויר, איסוף מודיעין וארטילריה. בינואר 2015 פרסמה מקחצ"ר – האחראית על התפישות, השינויים, ההכשרות והפיתוחים הטכנולוגיים – הוראת לחימה בנושא: "התמודדות עם איומים בבט"ש", הכוללת פרק העוסק באיום המנהרות בהקשר הביטחון השוטף.

מאז מבצע "צוק איתן", אפוא, צה"ל בונה בהדרגה תוכנית מגננה רב-ממדית ורב-זרועית נגד המנהרות ההתקפיות מרצועת עזה, שתכליתה מניעת הישגים מהאויב. צה"ל מתאים את התוכניות המטכ"ליות בזירת דרום לאיום; מכשיר יחידות קיימות ובונה יחידות חדשות המתמחות בתחום התת-קרקעי; עוסק בבניין כוח טכנולוגי והנדסי לטיפול במנהרות ומתכנן מטרות למצבי חירום.

במסגרת התוכנית הרב-ממדית והרב-זרועית פעל צה"ל לכתיבה ולעדכון התפיסות, תורת הלחימה והטכניקות הקרביות בחילות, בפיקוד דרום, בזרוע היבשה ובמטכ"ל: נכתבה תפיסה מטכ"לית, שאושרה על ידי ראש אגף מבצעים והרמטכ"ל, נכתבה ואושרה תפיסה רב-תחומית ורב-זרועית בזרוע היבשה, החלה עבודה משותפת לכתיבת התפיסה המבצעית להתמודדות עם האיום, ונכתבו טכניקות והוראות מקצועיות חיליות להתמודדות עם האיום בהגנה לצד התמרון (בדגש על יכולות לחימה במרחב רווי תת-קרקע). בנוסף, החלה עבודה משותפת להגדרת איום ותרחיש הייחוס.

המאמץ הארגוני

עוד לפני פיתוח המאמץ הארגוני לטיפול באיום בתת-קרקע ניצל צה"ל את היכולות הטכניות והטכנולוגיות הקיימות של חיל ההנדסה הקרבית במטרה לפעול נגד המנהרות. הכוח המרכזי שעליו הוטלה המשימה כבר בשנת 2013 הוא לוחמי יחידת סליקים ומנהרות (סמו"ר), הפועלת כחלק מיחידת הנדסה למשימות מיוחדות (יהל"ם). לוחמיה, הנעזרים בסיוע באמצעים טכנולוגיים, מתמחים משלב האיתור ועד לשלב הלחימה בתוך המנהרות והשמדתן. במסגרת המאמץ נוצר שיתוף פעולה של אוגדת עזה עם פלוגת "אבירי הפלדה" של חיל ההנדסה, שסיפקה ליחידה אמצעים כבדים שיש בהם כדי לסייע בעבודות חפירה וחשיפה.[7]

כחלק מתהליך הפקת הלקחים בעקבות מבצע "צוק איתן" בקיץ 2014 נערך ארגון מחדש ביחידת יהל"ם, במסגרתו הוקמו שתי פלגות-גג חדשות: פלגה ס'1 – המאגדת את סיירת יע"ל ופלוגות סמו"ר, ופלגה ס'2 – המאגדת את פלוגות סילוק-פצצות (ס"פ). פלגה ס'1 נחשבת ליחידת העילית של חיל ההנדסה, ונפתחו בתוכה בשנתיים האחרונות שלוש פלוגות תת-קרקע חדשות: שתיים במילואים ואחת בסדיר. פלגה ס'1 פועלת תחת אוגדת עזה במטרה לאתר, לחקור ולהשמיד מנהרות התקפיות, וחשיבותה באה לידי ביטוי בעיקר ביכולתה ובתפקידה לבצע תכלול של כל המערכת, נתוני השטח והנתונים המודיעיניים והטכנולוגיים לכדי תוצר מבצעי אחוד.[8] במסגרת המאמץ הארגוני בחיל ההנדסה הוחלט להכפיל את כוחה של יהל"ם מיחידה הכוללת 400 לוחמים לאגד הנדסי הכולל 900 לוחמים המתמחים במשימות הנדסה מורכבות. החלטה זו תביא לכך שבתמרון הבא, סדר הכוחות של החיל יהיה גדול בכפי שניים מכפי שהיה במהלך "צוק איתן".[9]

לוחמי יחידת יהל"ם של חיל ההנדסה פועלים בזירה הדרומית כחלק מהמאבק במנהרות, אך היחידה עמוסה במשימות חירום מגוונות. על כן החליט מפקד אוגדת עזה לשעבר, תת-אלוף יהודה פוקס, להקים יחידה ייעודית ללחימה בתווך התת-קרקע עבור האוגדה, שתקיים פעילות ביטחון שוטפת וקבועה במטרה ליצור כוח מיומן שיתמחה בגזרת הלוחמה התת-קרקעית. הגרעין הראשוני של היחידה מורכב מלוחמים מיחידות שונות, בהם מומחים לתצפיות וסיור. המטרה היא לייצר לוחמים שיהיו מיומנים בהפעלת החיישנים, בזיהוי ואיתור מנהרות, ומשימתם הקבועה תיקרא "בט"ש מנהרות". הלוחמים הללו יקבלו ציוד טכנולוגי מתקדם, ויהיו כפופים ישירות למפקד האוגדה.[10]

החל ממאי 2018 פועלות בגדוד האיסוף של אוגדת עזה שתי פלוגות המורכבות ממפענחות ומלוחמים ייעודיים, אשר עוברים הכשרה ייחודית ומתמקצעים בגילוי ואיתור מנהרות התקפיות בתוואי התת-קרקעי. זאת, במטרה לאתר מנהרות התקפיות גם ללא תמיכה של יחידות ייעודיות או יחידות מיוחדות ברמה המטכ"לית. כל חטיבה מרחבית באוגדת עזה קיבלה פלוגה המורכבת משתי מחלקות: מחלקה אחת של מפענחות תת-קרקע ומחלקה אחת של לוחמים ולוחמות המבצעים סריקות על ידי אמצעים מיוחדים.[11]

לפני שהן מצטרפות לשורות צה"ל, המפענחות עוברות מיונים וסיווג ביטחוני. לאחר הגיוס הן עוברות קורס מפענחות בבית הספר לאיסוף קרבי, משם ממשיכות להכשרה מקצועית בחברת "אלביט" ולאחר מכן עוברות הסמכה מבצעית בגזרה. כך הן לומדות את כל מה שהן צריכות לדעת בתחום הפיענוח התת-קרקעי. הלוחמים עוברים את ההכשרה של יהל"ם, ובסיומה מצטרפים לגדוד. בשעה שהמפענחות במשמרת בחמ"ל, שנמצא מתחת לפני השטח, מגלות ומתריעות מפני פעילות חשודה באמצעות חיישנים, לוחמי האיסוף מבצעים סריקות ומארבים בעזרת אמצעים מיוחדים.[12]

ביוני 2018 החליט תת-אלוף פוקס להקים מערך לוחמת תת-קרקע באוגדה. המערך כולל בשלב הראשון מעבדה המכונה "המוח", המורכבת מאנשי משרד הביטחון, גאולוגים, קציני מודיעין, כותבי תורת לחימה, מומחי תוכן ויועצים מהצבא ומהשוק האזרחי בתחומים שונים. השלב השני בתוכנית הוא הקמת חמ"לים יחודיים בחטיבה הצפונית ובחטיבה הדרומית באוגדה שירכזו את המידע הרב שהצטבר, ושבאמצעותו ניתן יהיה להעביר את המידע לשטח לשם בדיקות מגוונות על מנת לשלול אפשרויות לחפירת מנהרות, וסיוע במיפוי, נטרול והשמדה. בנוסף, ניתוח המידע העולה מהחיישנים המוצבים בגבול רצועת עזה דורש מקצועיות ומיומנות גבוהות, ולשם כך הוחלט להקים בית ספר מיוחד עבור החיילות שתנהלנה את החמ"ל כיצד לאגור את המידע, לנתח אותו ולהפיק ממנו פעולות לאיתור מנהרות.[13]

מאמץ ארגוני התבצע גם בחיל האוויר. במהלך מבצע "צוק איתן" נאסף מידע מודיעיני על ידי להק המודיעין של החיל, מתוך בנק המטרות שגיבשו אנשיו לפני המבצע ובמהלכו. זאת, לצד השתתפות החיל בהפצצות של מנהרות בשטחי רצועת עזה. אולם חיל האוויר לא הצליח לפעול ביעילות ובתכליתיות נגד המנהרות בשל היעדר מודיעין, תוכניות מבצעיות מתאימות (היעדר נוהל לפתיחה באש בשטח ישראל) וחוסר תיאום עם גורמים אחרים בשטח (כוחות ההנדסה שנדרשו להשמיד מנהרות התקשו לבצע את משימתם כתוצאה מתקיפות אוויריות).[14] לאחר מבצע "צוק איתן" נעשו בחיל שינויים מספר במטרה לשפר את השילוביות בלחימה בתווך התת-קרקע. בין היתר הוגדרו הסמכויות והאחריות של מוביל המאמץ האווירי והמנחה המקצועי להתמודדות עם האיום בתת-קרקע; הוסדר מבנה הפיקוד והשליטה למשימה; הוגדרה תפישה מבצעית שתורגלה בתרגילי החיל ונערכו – בתיאום עם מפקד ההנדסה של פיקוד דרום – ניסויים אחדים שעמדו בכל מטרותיהם. בנוסף, חיל האוויר מבצע פעילויות נוספות להתמודדות עם האיום.[15]

המאמץ הטכנולוגי

כחלק מהמאמץ העיקרי להתמודדות עם איום המנהרות השקיעו צה"ל ומשרד הביטחון מאמצים בייחוד במישור הטכנולוגי, תוך שימת דגש רב על מחקר ופיתוח וחיפוש אחר טכנולוגיות היכולות לתת מענה לאתגרים הכרוכים בהתמודדות עם איום מורכב זה.[16] את המאמץ הטכנולוגי ניתן לחלק לשלושה תחומים: בניית תשתיות הגנתיות; בנייה ורכישת יכולות לגילוי, איתור, מיפוי והשמדת מנהרות, ופיתוח אמצעי לחימה להתמודדות עם איום המנהרות.

בניית תשתיות הגנתיות – ביוני 2016 החליט משרד הביטחון על בניית מכשול תת-קרקעי לאורך 64 קילומטרים בגבול רצועת עזה, במטרה לתת מענה לאיום המנהרות. בניית המכשול החלה בשנת 2017 ועלותו מוערכת בכשלושה מיליארד שקלים – סכום גבוה המעיד על תפישת האיום התת-קרקעי מצד ישראל. המכשול משלב אמצעים מגוונים, ביניהם: גדר "חכמה", חומות בטון בעומק האדמה, אמצעים טכנולוגיים לזיהוי מנהרות ואמצעי תקיפה והגנה מתקדמים.[17] במהלך שנת 2018 הושלמה הטמעת חיישנים בגבול רצועת עזה, במטרה לאתר מנהרות התקפיות החודרות לשטח ישראל, זאת במקביל להטמעת חיישנים מתקדמים בתוך החומה עצמה.[18]

בנייה ורכישת יכולות לגילוי, איתור, מיפוי והשמדת מנהרות – עד שנת 2010 הושקעו מאמצים רבים בכל הנוגע לתחום הגילוי ואיתור המנהרות, בייחוד בפרויקט מוביל אחד. אולם המיזם הזה כשל ונעצר בדצמבר 2009 בשלב הניסויים המבצעיים. בשנת 2010 יצא לדרך פרויקט נוסף – שהוגדר בצה"ל ובמשרד הביטחון "פרויקט חירום" – בהובלת זרוע היבשה ובשיתוף פעולה עם מפא"ת, פיקוד דרום ואוגדת עזה. הפרויקט אושר סופית על ידי ראש אגף תכנון בינואר 2013, ועבר בהצלחה ניסוי טרם מבצע "צוק איתן". אף על פי שיעד הסיום שהוגדר לפרויקט היה סוף יוני 2014, הוא לא הבשיל עד לפתיחת מבצע "צוק איתן" ביולי 2014 אלא רק באיחור של כשנה (סוף מרץ 2015).[19] במהלך המחצית הראשונה של שנת 2016 הותקנה חלקית המערכת, ובסמוך למועד זה התקבלה החלטה לפרוש את המערכת לאורך הגבול עם רצועת עזה.[20]

פיתוח אמצעי לחימה להתמודדות עם איום המנהרות – המחסור בטכנולוגיות ובאמצעי לחימה מתאימים להתמודדות עם האיום התת-קרקעי הוביל לגיבוש יוזמות עצמאיות בקרב יחידות צבאיות. אלה ניסו לפתח, לרכוש או לאתר מוצרים במטרה לצמצם את הפערים בהתמודדות עם האיום, באמצעות ציר עוקף של המחקר-ופיתוח המרכזי והסדור. כך למשל, בחודשים שקדמו למבצע "צוק איתן" פיתחה "חטיבת גבעתי" באופן עצמאי אמצעי לחימה לכוחות היבשה לזיהוי מנהרות בשטח.[21]

רק בשנת 2013 הוקם במחלקת מערכות חימוש ורכב קרבי משוריין (מח"ר) במפא"ת מדור חי"ר, שהחל לעבוד על הפערים הטכנולוגיים בתחום הלוחמה התת-קרקעית ליחידות החי"ר.[22] לאחר מבצע "צוק איתן" חלה בזרוע היבשה התקדמות רבה בפיתוח ובהצטיידות באמצעי לחימה להתמודדות עם המנהרות ברצועת עזה בעת תמרון קרקעי. בנובמבר 2014 הותנעה תוכנית אב להתעצמות ביכולות להתמודדות עם איום המנהרות בחירום לכוחות היבשה ברצועת עזה, כאשר רוב מיזמי ההתעצמות בתוכנית כבר הושלמו.[23]

המאמץ המודיעיני                                      

חשיבותו של המרכיב המודיעיני גדלה משמעותית בלוחמה העכשווית, שאינה מאופיינת כבעבר בזירת קרב בין מדינות וצבאות סדירים אלא בא-סימטריות, פעילות בזירות עירוניות, סמיכות לאוכלוסייה אזרחית, ולעתים עמימות. חשיבות המודיעין גדלה עוד יותר כאשר מדובר בלוחמה בתווך התת-קרקעי, שכן מדובר במרחב לא-ממופה ונסתר. מטרת המודיעין בהקשר התת-קרקעי הינה לזהות ולאתר את החללים והמרחבים הקיימים והמתוכננים, ולהעביר את המידע לכוחות הלוחמים בשטח במסגרת הלוחמה מבוססת-המודיעין.

החל משנת 2008 השקיעה ישראל מאמצים מודיעיניים – בעיקר באיסוף – בכל הנוגע לאיום התת-קרקעי, באמצעות אגף המודיעין בצה"ל והשב"כ. מאמצים אלה כללו ניסיונות איתור מנהרות וגורמים הקשורים אליהם.[24] מפת הדרכים ללחימה באיום התת-קרקעי שפרסם אגף התכנון בצה"ל בפברואר 2008 ציינה כי קיימות מנהרות מספר החוצות לשטח ישראל, והן הוגדרו כ"פצצות זמן" העלולות להוביל לפיגוע "איכותי" במועד שבו יבחר האויב. חרף הקביעה במפת הדרכים כי "האתגר המרכזי הראשון במעלה בנושא הלחימה בממד התת-קרקעי הוא האתגר המודיעיני", בתקופה זו היו קיימים פערים מודיעיניים בנושא המנהרות ההתקפיות וההגנתיות ברצועת עזה שבאו לידי ביטוי בקושי לאתר במדויק את תוואי המנהרות ואת פתחיהן.[25]

מסוף שנת 2013, כתוצאה מהמידע המודיעיני שהצטבר עד לתקופה זו, הגבירו אמ"ן ושב"כ את המאמץ האיסופי מול המנהרות ההתקפיות מרצועת עזה. בנוסף, בגלל הצורך באיסוף מודיעין על המנהרות ההגנתיות שולב צי"ח של אמ"ן בשנים 2013 ו-2014. פעילות זו הובילה לקבלת מידע משמעותי על המנהרות ההתקפיות מרצועת עזה.[26] המאמץ המודיעיני-האיסופי תרם באופן משמעותי לפעילות המבצעית במהלך הלחימה במבצע "צוק איתן". המידע המודיעיני שהועבר מאמ"ן ושב"כ לכוחות הלוחמים בשטח – בעיקר בנוגע למנהרות ההתקפיות – אפשר לכוחות שתמרנו ברצועת עזה לאתר מקומות שבהם עברו מנהרות התקפיות, או להגיע בסמוך אליהן.[27] גם הפעילות במסגרת מבצע "מגן צפוני", שרבים ממאפייניה עדיין חסויים, נשענת על מידע מודיעיני מפורט.

הפעילות המבצעית נגד איום המנהרות

הפעילות המבצעית של צה"ל נגד איום המנהרות ברצועת עזה כולל שימוש במרחב האווירי, היבשתי והתת-קרקעי, תוך שימוש במודיעין ובאמצעים טכנולוגיים מתקדמים. צה"ל מפעיל סביב רצועת עזה מערך תצפיות נרחב ומשוכלל הכולל בין היתר מל"טים ומטוסי סיור של חיל האוויר, ומפעיל כלים מיוחדים לאיתור מנהרות. בנוסף, צה"ל מבצע חפירות באזורים חשודים ומחדיר אליהן אמצעים שונים, דוגמת מצלמות ורובוטים (במקרים מסוימים נכנסים למנהרות גם לוחמים), עורך מיפוי תת-קרקעי באמצעות מכ"מים מיוחדים, ומשתמש בכלים כבדים לחפירת תעלות איתור.

במסגרת מבצע "צוק איתן" ננקטו שיטות מספר להשמדת מנהרות ובהן הפצצה מהאוויר, הצפות המנהרות במים במטרה לגרום לקריסתן, ושימוש בחומר נפץ נוזלי באמצעות מערכת ייעודית. בנוסף, עוד לפני המבצע הוכשרו יחידות העילית של צה״ל להילחם בתוך המנהרות. הלוחמה התת-קרקעית של צה"ל במהלך מבצע "צוק איתן" השמידה 32 מנהרות טרור, כשליש מהן מנהרות שחדרו לתוך שטח ישראל.[28] המאמץ המבצעי של צה"ל נגד המנהרות נמשך גם לאחר מכן, כאשר מסוף המבצע ועד דצמבר 2018 השמיד צה"ל 17 תוואים התקפיים מרצועת עזה ליישובי דרום המדינה.[29]

ישראל נאלצה להתמודד עם איום המנהרות גם בגבולה הצפוני. ב-4 בדצמבר 2018 הכריזה ישראל על מבצע "מגן צפוני" שמטרתו איתור ונטרול של מנהרות טרור חוצות לשטח ישראל מלבנון, שנבנו על ידי חזבאללה. במהלך המבצע, שנמשך גם בזמן כתיבת שורות אלה, אותרו חמש מנהרות החוצות לתוך שטח ישראל. המנהרות יועדו להעברת כוח "רדואן" של חזבאללה – יחידת הכוחות המיוחדים של הארגון – לשטח ישראל, ומשם לכיבוש יישוב, ניתוק הכוח הישראלי מנתיבים ראשיים, וחטיפת אזרחים וחיילים.

מבנה הקרקע בצפון חייב את צה"ל להשתמש בדרכים שונות לאיתור המנהרות ונטרולן מאלו שבדרום. בעוד שבאזור עזה צה"ל חופר באדמת חימר מעורבת בחול – קרקע אלוביאלית – הרי שבצפון צה"ל חופר באדמת גיר סלעית. קצינים בכירים בפיקוד הצפון ביקרו אצל מקביליהם באוגדת עזה כדי ללמוד על מנהרות הטרור של חמאס, אך הם הבינו מהם כי המחפרים שחופרים בחול העזתי אינם יעילים לאדמה הצפונית.[30] יתרה מזאת, כל מנהרה בצפון שונה מהאחרת: חלק נחצבו בסלע, אחרות עשויות מבטון, עלו או ירדו לשטח ישראל, ולכן כל אחת מהן מנוטרלת בשיטה שונה, באופן שייחודי לה.[31]

במהלך השנים שלפני המבצע עקבו מל"טים של חיל האוויר אחרי משאיות שנחשדו בסילוק תוצרי חציבת המנהרות, ובאוגדת הגליל הופעלו אמצעי איסוף אחרים. בנוסף, צה"ל הטמין בשנה האחרונה חיישנים סיסמיים שדרכם ניתן היה לשמוע את החפירות – בהקשר זה יש לציין כי האדמה הקשה והסלעית בצפון אפשרה לצה"ל יכולת טובה יותר לאיתור קולות חפירת המנהרות מאשר האדמה בדרום. במקביל, צוות משימה מיוחד שפיקד על התוכנית באתרי ניסוי בגליל ביצע ניסויים בטכנולוגיות נוספות שסייעו לאתר את תוואי המנהרות.[32]


סיכום

האיום בתת-קרקע הוגדר בשנים האחרונות "אסטרטגי" על ידי הצמרת המדינית והביטחונית של מדינת ישראל, אף כי יש גורמים ביטחוניים שהתנגדו להגדרה זו. כך למשל, הרמטכ"ל גדי איזנקוט ציין בדיון בכנסת במרץ 2017 כי "איום התת-קרקע הוא חמור ביותר, וכך אנחנו מתייחסים אליו. אבל אני לא חושב שנכון להגדירו כאיום קיומי או אסטרטגי".[33]

בזכות יכולות מודיעיניות איכותיות – אך לא מספיקות – מדינת ישראל לא הופתעה מאיום המנהרות ונחשפה אליו במאבק בטרור הפלסטיני ברצועת עזה, ולאחר מכן במהלך מלחמת לבנון השנייה ובסבבי הלחימה ברצועת עזה. לתודעה הציבורית הגיע איום המנהרות במהלך מבצע "צוק איתן" בקיץ 2014, במסגרתו אותרו ונוטרלו 32 מנהרות טרור שחצו לתוך שטח מדינת ישראל. חרף המודיעין על אודות המנהרות, ישראל לא הייתה ערוכה כנדרש לטיפול באיום. היעדר היכולות והמוכנות לטיפול באיום המנהרות באו לידי ביטוי בפעולת חטיפת החייל גלעד שליט על ידי חמאס דרך מנהרה חוצת גדר ביוני 2006, ובקשיים הטכנולוגיים לאיתור ונטרול מנהרות טרור במהלך מבצע "צוק איתן".

מדינת ישראל ומערכת הביטחון ערוכות היום יותר מתמיד להתמודדות מול איום בתווך התת-קרקעי. מאז מבצע "צוק איתן" ביצע צה"ל ארגון מחדש, שיפר באופן משמעותי את יכולות המודיעין ואת היכולות הטכנולוגיות, והתאמן כדי לשפר את הביצועים המבצעיים של הכוח הלוחם נגד איום המנהרות. עדות לשינוי בידע וביכולות של צה"ל ניתן לקבל מזיהוי, איתור והשמדת עשרות מנהרות טרור התקפיות וחוצות-גדר מאז סיום מבצע "צוק איתן".

ישראל מנהלת את מאבקה לשלילת נשק המנהור מארגוני הטרור כחלק ממערכה נרחבת לסיכול ניסיונות והישגים נוספים מצד ארגונים אלה. מערכה זו כוללת גם את שלילת הנשק תלול-המסלול לטווחים בינוניים באמצעות מערכות ההגנה האווירית "כיפת ברזל" ו"שרביט קסמים" (וה"חץ" המיועד לטווחים ארוכים). במסגרת המערכה, ישראל עובדת על מענה גם לירי תלול-מסלול לטווחים קצרים שזמן המענה להתגוננות מפניו קצר מאוד. בנוסף, ישראל פועלת בפן ההתקפי באזורים גאוגרפיים קרובים ורחוקים לסיכול התעצמות צבאית עתידית של ארגוני הטרור באמצעי לחימה מתקדמים, כמו טילים מדויקים וארוכי טווח.

המענה לאיום התת-קרקע – המצטרף לפגיעה ביעילות ובתכליתיות של שיגורי הרקטות המבוצעים על ידי ארגוני הטרור – מצמצם באופן משמעותי את היכולות האסטרטגיות של ארגוני הטרור שישראל נאבקת מולם, ומאפשר לה מרחב תמרון ורוח נשימה לכשתחליט, אם תחליט, לצאת למערכה צבאית רחבה ברצועת עזה, ואף בלבנון.

עם זאת, צה"ל ומערכת הביטחון עדיין לא השלימו את בניית המכשול התת-קרקעי בגבול רצועת עזה, וניכר כי עובדה זו מגבילה ומרסנת את יכולת התגובה של צה"ל לסבבי הלחימה בשנה האחרונה בדרום (מתוך מטרה, בין היתר, של חמאס ויתר ארגוני הטרור להפריע ולסכל את הקמת המכשול), שכן בירושלים מעדיפים לא להיגרר לעימות צבאי כשמלוא היכולות ההגנתיות טרם הבשילו ולא הפכו למבצעיות לחלוטין. בהקשר זה יש לציין כי ישראל פועלת בזהירות גם בצפון ונמנעת מלהגיע להסלמה ועימות נרחב עם חזבאללה, משיקולים שונים שראויים להרחבה במאמר נפרד.


[1] יפתח ש' שפיר וגל פרל, "לוחמה תת־קרקעית: אתגר ישן־חדש", בתוך: "צוק איתן" – השלכות ולקחים, ענת קורץ ושלמה ברום (עורכים), המכון למחקרי ביטחון לאומי, תל אביב, 2014, עמ' 49.
http://www.inss.org.il/he/wp-content/uploads/sites/2/systemfiles/%D7%99%D7%A4%D7%AA%D7%97%20%D7%95%D7%92%D7%9C%20%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%99%20%D7%9C%D7%90%D7%AA%D7%A8%20%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9D.pdf

[2] עומר דוסטרי, "מבצע 'מגן צפוני': חלק ממערכה ישראלית רחבה בלבנון", מכון ירושלים למחקרים אסטרטגיים, 6 בדצמבר 2018.
https://jiss.org.il/he/dostri-operation-northern-shield-part-of-a-broad-israeli-campaign-in-lebanon/

[3] לעיל, הערה 1, עמ' 50.

[4] אמרי לוי סדן, "המבקר: 'צה"ל הופתע מהמנהרות – ופעל באלתור ובלי תכנית לחימה' ", וואלה חדשות, 28 בפברואר 2017.
https://news.walla.co.il/item/3044193

[5] יוסי יהושע, "חשיפה: דיוני הקבינט הטעונים בצוק איתן יוצאים לאור", Ynet, 24 בינואר 2017.
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4911896,00.html

[6] לעיל, הערה 4.

[7] שיר לוי, "איך צה"ל חושף את מנהרות הטרור? כל מה שמותר לספר", Mako, 14 באוקטובר 2013.
https://www.mako.co.il/pzm-units/combat-engineering/Article-06ce1e77206b141006.htm

[8] ימי רוט, "מייסד יחידת העילית ללחימה במנהרות בראיון פרישה: 'האויב לומד ומפיק לקחים' ", מעריב, 28 ביולי 2018.
https://www.maariv.co.il/news/military/Article-653351

[9] אמיר בובחוט, "ציידי המנהרות: אוגדת עזה מקימה יחידת לוחמה תת-קרקעית", וואלה חדשות, 26 ביוני 2018.
https://news.walla.co.il/item/3168562

[10] שם.

[11] אלון תשובה, "לראשונה – פלוגות איסוף תת-קרקע באוגדת עזה", 10 ביולי 2018, אתר צבא ההגנה לישראל.
https://www.idf.il/%D7%90%D7%AA%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%A4%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%93-%D7%94%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%9D/%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%9C-%D7%9E%D7%A4%D7%A2%D7%A0%D7%97%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%97%D7%9E%D7%99-%D7%AA%D7%AA-%D7%A7%D7%A8%D7%A7%D7%A2-%D7%A0%D7%A4%D7%AA%D7%97%D7%95-%D7%91%D7%92%D7%93%D7%95%D7%93-%D7%94%D7%90%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%A3-%D7%91%D7%90%D7%95%D7%92%D7%93%D7%AA-%D7%A2%D7%96%D7%94/

[12] שם.

[13] לעיל, הערה 9.

[14] "ההתמודדות עם איום המנהרות", דוח מבקר המדינה, 28 בפברואר 2017, עמ' 28.
http://www.mevaker.gov.il/he/Reports/Report_568/bd318994-ccaa-4e25-9aff-02561eccadea/zuk-eitan-20.pdf

[15] שם, עמ' 28–29.

[16] שם, עמ' 37.

[17] מתן צורי, " 'המכשול' בגבול עזה יעלה 3.34 מיליארד שקל", Ynet, 9 בינואר 2017.
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4904917,00.html

[18] אמיר בוחבוט, "לא סומכים על ההסדרה: אתרי ניסוי ללוחמת תת-קרקע מוקמים בגבול עזה", וואלה חדשות, 23 באוגוסט 2018.
https://news.walla.co.il/item/3182870

[19] לעיל, הערה 14, עמ' 38–39.

[20] שם, עמ' 43.

[21] שם, עמ' 41.

[22] שם, עמ' 39.

[23] שם, עמ' 41.

[24] שם, עמ' 16.

[25] שם.

[26] שם, עמ' 17.

[27] שם, עמ' 19.

[28] גילי כהן ועמוס הראל, "בלי תוכניות, אימונים וציוד – כך התמודד צה"ל עם המנהרות", הארץ, 17 באוקטובר 2014.
https://www.haaretz.co.il/news/politics/.premium-1.2460677

[29] יואב זיתון, "פיצוץ או סערה: התרחישים שעלולים להוביל לתגובה מצד חיזבאללה", Ynet, 5 בדצמבר 2018.
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5420206,00.html

[30] יואב זיתון, "ההפתעה, הלמידה בעזה והתכנון: מאחורי הקלעים של מגן צפוני", Ynet, 5 בדצמבר 2018.
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5420466,00.html

[31] "מגן צפוני: החל שלב נטרול והשמדת מנהרות הטרור ההתקפיות", מערכת אתר צה"ל, 20 בדצמבר 2018.
https://www.idf.il/%D7%90%D7%AA%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%A4%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%93-%D7%94%D7%A6%D7%A4%D7%95%D7%9F/%D7%A0%D7%98%D7%A8%D7%95%D7%9C-%D7%9E%D7%A0%D7%94%D7%A8%D7%94-%D7%9E%D7%92%D7%9F-%D7%A6%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%99-20122018/

[32] שם.

[33] קובי נחשוני, "איזנקוט על איום המנהרות: 'חמור אבל לא קיומי או אסטרטגי' ", Ynet, 22 במרץ 2017.
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4938919,00.html


תמונה: Bigstock

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *