איראן

טוב שהרמטכ״ל הביע את דעתו. בכל מקרה ״חטאו״ הרבה פחות חמור מהמאמצים שעשו רבים בעבר (וחלקם גם כיום) לשנות את החלטות הדרג המדיני הן על ידי הצגת עמדה אחרת באופן פומבי והן על ידי סיכול שקט במסדרונות של מדינות אחרות.

התוצאה הבלתי נמנעת של מימוש שאיפותיה הגרעיניות היא מרוץ נשק גרעיני במזרח התיכון, שבו ישתתפו טורקיה, מצרים, סעודיה ואולי גם איחוד האמירויות.

מנהיג איראן עומד על המשמר כנגד כל ניסיון לערער את האידיאולוגיה השלטת שבמרכזה ניצבות ההגמוניה של "פוסק ההלכה" (הוא עצמו); המחויבות להפצת המהפכה; העוינות העמוקה לארה"ב; ושלילת זכות קיומו של "המשטר הציוני". תפיסות יסוד אלה של המשטר הנוכחי מציבות סימן שאלה על הסיכוי להגיע להסדר כולל, שיבלום את תכנית הגרעין הצבאית, יטפל באיום הטילים וישים קץ לחתרנות האיראנית באזור: ומחייבות היערכות -אמריקנית, ובוודאי ישראלית – לקראת האפשרות של החרפת העימות.

נדרשת ערנות מודיעינית רציפה, שיפור אמצעי המענה, ומסר הרתעתי חד וברור. במקרה של תקיפה או ניסיון תקיפה איראנית, מנעד אפשרויות התגובה של ישראל רחב.

חיסולו של מדען הגרעין האיראני הבכיר הוא מהלומה להנהגה האיראנית לא פחות מחיסולו של קאסם סולימאני. אך במקביל מדובר באיתות לממשל הבא בוושינגטון.

ישראל הפכה כבר בראשית העשור הקודם לחלק בלתי נפרד ממה שניתן לכנות "מחנה היציבות" באזורנו.

חתימת ההסכם בין המדינות מוטלת בספק בגלל התגובות השליליות מהמערב, התנגדות פנימית באיראן, חוסר בהירות בסין, ואי יציבות עולמית בשל מגפת הקורונה. אם ייחתם ההסכם היקפו יהיה מוגבל, ונראה כי השלכותיו הביטחוניות תהיינה מצומצמות, ולא תחייבנה את ישראל לבחון מחדש את יחסיה עם סין.

יום ירושלים שנקבע על ידי מייסד המשטר האסלאמי באיראן, ח'ומיני, משקף את נחישותה של טהראן להשיג את השמדת ישראל, יעד שהוא עקרון יסוד במדיניותה של איראן. לצד זאת, יום ירושלים משמש עוגן חשוב במאמצי ייצוא המהפכה האסלאמית של איראן.

בשם ההפרדה בין המשטר לעם, איראן מבקשת מקרן המטבע הבינ"ל 5 מיליארד דולר כדי להתמודד עם משבר הקורונה, ומארה"ב הקלות במשטר הסנקציות. היענות לבקשותיה תפגע במסע "הלחץ המקסימלי" של ממשל טראמפ ותעניק לאיראן מרחב נשימה.

כשתוכנית החלל של ארגון משמרות המהפכה ודבר שליטתו על מרכז פיתוח ושיגור משלו נחשפו לעולם הרחב, סביר להניח שטילי הענק שהוא מפתח במעמקי המדבריות של צפון-מזרח איראן יופיעו על משטח השיגור עצום הממדים בשאהרוד בעתיד הלא רחוק.

ייתכן מאוד שאנו עומדים בפני שינוי במדיניות האיראנית מול ארה"ב בגלל הקשיים הנערמים באיראן ובגלל מגפת הקורונה.

תחזיתו הקודרת של ראש הממשלה נתניהו התבררה כמדויקת. הוא הבין כי העסקה שנרקמה בין הנשיא אובמה לבין איראן תגרום בסבירות גבוהה למלחמה במזרח התיכון, ותגביר את הסיכוי שבסופו של דבר יהיה צורך להשתמש בכוח להשמיד את תשתית הגרעין האיראנית. שום מנהיג ישראלי אחראי לא יכול היה לוותר על ההזדמנות להזהיר את העולם מעל הבמה החשובה ביותר בארה״ב.

ישראל צריכה לפעול מאחורי הקלעים כדי לעודד את שותפותיה באזור להשתמש גם בכלים כלכליים-חברתיים ומעצבי תודעה כדי לקעקע את אחיזתה של איראן בסוריה. מטרת-העל: הקלה על משטר אסד להיחלץ מלפיתתה של איראן. ויש להנחיל תובנה זו גם בארה"ב ובמערב.

חיסולו של קאסם סולימאני אירע לאחר שאיראן עברה ללוחמה ישירה נגד ארה"ב וחרגה מהלוחמה באמצעות שליחים. אחר החיסול, מסתמן שאיראן מבקשת לחזור לאסטרטגיה המסורתית שלה ולתקוף את הכוחות האמריקאים באמצעות ארגונים לא-איראניים הסרים למרותה.

לחיסול סולימאני יש השלכות על נוכחותה של רוסיה במזרח התיכון ועל נוכחותה הגלובלית. למרות הגינויים שמשמיעים דוברים רוסיים, יש לפעולה גם היבטים נוספים מבחינת רוסיה.

ההפגנות החדשות בטהרן מחייבות את המשטר להגביר את התמקדותו בסיכול האתגר הגובר מבית, ובכך מחזקות את ההערכה שטהרן לא תפנה להסלמה מול ארה"ב.

על ארה"ב וישראל לנסות לקבל החלטה אסטרטגית, האם הן פועלות במלוא המרץ להפלת המשטר באיראן או להבאתו לשולחן המו"מ. החלטה זו היא קריטית להמשך ניהול המערכה הכלכלית מול איראן.

המחאה באיראן התחדשה על רקע החלטת השלטונות להעלות במידה ניכרת את מחירי הדלק. המשטר נוקט יד קשה נגד המפגינים בניסיון לדכא את המחאה בהקדם. על הממשל האמריקאי לספק למפגינים גישה לאינטרנט כדי לסייע להתפשטות המחאה ולליבויה.

רצוי שהממשל האמריקני יסייע טכנולוגית למפגינים, כדי להחליש את המשטר.

ישראל צריכה ליישם רטוריקה ומדיניות אופרטיבית ממוקדת מול האיומים האסטרטגיים הניצבים מולה בגלל הנוכחות האיראנית בסוריה.

אם הוביל המבצע, ולו לתקופה מוגבלת בזמן, לשלילת יכולתו של הג'יהאד הפלשתיני לתת שירותים מסוג זה לאדוניו בטהרן, הרי מהלכי ישראל שירתו היטב את האינטרס האסטרטגי שלה - ולא רק שלה.

מאחורי ההסלמה מול הג'יהאד האסלאמי עומדת איראן, ששואפת לקעקע את הסדר באזור. כעת הכדור אצל חמאס, שאמנם עובד עם איראן – אבל לא אצלה.

האפקטיביות הגוברת של הסנקציות האמריקניות, שכמעט והשביתו כליל את ייצוא הנפט, גורמת לאיראן לבחור בדרך אלימה ורוויית סיכונים.

ניתן לצפות שככל שהלחץ על המשטר האיראני יגבר וחולשתו תלך ותגדל – באופן פרדוקסלי הוא יגביר את מעשי ההתגרות שלו, ואולי אף יעלה את רף הפעילות המלחמתית.

אסור שטראמפ יצמצם את קמפיין "הלחץ המסיבי" שלו על איראן לפני שלמנהיגיה באמת לא תהיה ברירה אלא להיכנע לדרישות המערב.

הפעולות הצבאיות של ישראל נגד תשתיות ויעדים איראניים בעיראק צריכות להתבצע תוך עמימות וחשאיות של ישראל. על ישראל לשכנע את הממשל האמריקני לפעול בעצמו נגד האיום האיראני בעיראק.

יש לעמוד על המשמר כנגד תמרוני התחמקות איראניים. חשוב שלמנופי הלחץ יהיה גיבוי של אופציה צבאית אמינה. כל הסדר עתידי חייב לסגור את הפרצות לגבי זמן התפוגה על המגבלות בנושא העשרת אורניום, ולהתייחס למערך הטילים ולחתרנות האזורית והגלובלית של איראן.

ממשלת ישראל צריכה לחשוף את השותפות של משרד החוץ האיראני בגילויי הטרור והחתרנות של חזבאללה על אדמת ארה"ב ואירופה.

הכרזת טראמפ על משמרות המהפכה כארגון טרור משתלבת במערכה המדינית והכלכלית של ארה"ב נגד איראן. חרף איומיה, נראה שאיראן אינה מתכוונת לתקוף חיילים אמריקאים, בהתאם לאסטרטגיה האיראנית שמייחלת לצלוח בשלום את התקופה שנותרה עד לבחירות הקרובות לנשיאות. עם זאת אין לשלול היתכנות שטהראן תבחר לפעול דרך שליחיה הפחות מוכרים.

המסדרון האיראני הקרקעי מהווה עמוד תווך במדיניות האיראנית בעיראק ובסוריה. מפאת חשיבותו, פועלת איראן כעת לבסס אותו באמצעות כביש מהיר שיחבר בין טהראן לדמשק.

החסמים העומדים בפני קידום התוכנית האיראנית להתפשטות בסוריה הם עמדת רוסיה ופעולותיה של ישראל, ובמידת מה גם המשך נוכחותה של ארה"ב. לפיכך, היא פועלת מול אסד כדי להבטיח את המשך קשריה ההדוקים עימו, וכדי לשפר את מעמדה בסוריה מול כלל הגורמים המאתגרים אותה בזירה זו. לצד המשך הפעילות הצבאית במסגרת המב"מ, על ישראל לפעול מול ארה"ב כדי לוודא את הידוק הלחץ על הגורמים האיראניים הפעילים בסוריה.

התעקשותה של אירופה לשמר את הסכם הגרעין, וניסיונותיה הרציפים להקים מנגנון עוקף סנקציות אמריקאיות שיאפשר לה להמשיך את הסחר עם איראן, מעודדים את איראן להרחיב את פעילותה החתרנית ברחבי אירופה.

פרשת התפטרות שר החוץ האיראני מעידה על דריסת הרגל המכרעת של משמרות המהפכה בפוליטיקה באיראן, ולמעשה על האצת תהליך מיליטריזציה שהמשטר עובר.

המרד החות'י בתימן, שגובה מחיר כבד מאוכלוסייתה האזרחית של המדינה, ניזון בראש ובראשונה מהסיוע וההכוונה האיראנית ללוחמים, לצד מעורבות רוסית גוברת בסכסוך. לפיכך, קץ הלחימה תלוי במידה רבה בנכונותן של מדינות חיצוניות להמשיך ולהזין את הסכסוך.

אמנם התקשורת האיראנית טענה שמיליונים גדשו את הרחובות לציון 40 למהפכה, אך חוגי האופוזיציה טענו כי מספר החוגגים ירד. הגרעין לא יגן על המשטר מסלידת העם.

איראן מנצלת את משברי דאעש והאביב הערבי כדי לקדם את המסדרון הקרקעי, שמשמש מרכיב מהותי באסטרטגיה האיראנית באזור. שאיפתה היא להציב איום משמעותי בפני ישראל וירדן. הנסיגה האמריקאית הצפויה מסוריה תסיר חלק מהמכשולים העומדים בדרכה של איראן, אך ישראל הפגינה כמה וכמה פעמים את נחישותה למנוע את התבססות המסדרון.

בהיעדר החלטה נחושה וברורה מצד ארה"ב או טורקיה להתמודד עם התוקפנות של איראן במזה"ת, ישראל היא היחידה שיכולה לסכל את השאיפות של איראן להשתלטות על האזור.

נוכח התסיסה והמפגינים הקוראים "כסף לעם האיראני ולא לסוריה", אין המשטר האיראני יכול להרשות לעצמו להצטייר כצד המובס.

ישראל צריכה להימנע מהזדהות גלויה עם מתנגדיה הפנימיים של איראן, (קל וחומר, כשמדובר בארגוני טרור סוניים). בה בעת, על רקע האירועים האחרונים, זה הזמן לדרבן את ארה"ב - ומדינות אחרות שחושבות כמוה, - להחריף את הלחץ שהן מפעילות על המשטר האיראני, החשוף יותר מבעבר לביקורת מבית, ולהסביר לעם האיראני את המחיר ההולך וגדל שהוא נאלץ לשלם על שאיפותיהם של מנהיגיו.

איראן מנסה לעמעם את ניסיונה להתבסס בסוריה, מסיבות פנימיות וחיצוניות. מדיניות זו הינה רווית מתחים פנימיים. כדי להיחלץ מהם, פתחו משמרות המהפכה וחזבאללה במסע תעמולה שקרי. מסמך זה מנתח את התעמולה הזאת ואת הסיבות להופעתה.

על שיקום היחסים בין טהראן לוושינגטון. יש סיכויים שהמחאה באיראן תגבר, ואמצעי הלחץ של טראמפ על טהראן יתחזקו.

מטרתה של איראן בפעילותה בסהרה המערבית היא לחתור תחת מרוקו, מדינה סונית מתונה, כחלק ממדיניות המשטר להפיץ את המהפכה השיעית.

ביקורו של נשיא צרפת בוושינגטון המחיש את חשיבותו של מאקרון כגורם דינמי ומעצב במציאות המדינית הבעייתית של אירופה כיום, וכשותף למחויבות האסטרטגית לבלום את איראן.

ישראל נחושה להמשיך לפגוע בהתבססות איראן בסוריה ובמאמציה להעביר נשק "שובר שוויון" לחיזבאללה.

על ישראל לבנות את יכולותיה להרוס את מאמצי אויביה לרכוש יכולת לייצור נשק גרעיני, לשכלל אותן ולשמור את חיותן, כי קשה לדעת מתי בדיוק צריך יהיה להשתמש ביכולות אלו.

האם ניתן לעשות יותר כדי לקדם הפיכת-נגד באיראן? אורי לוברני בהחלט חשב כך, והוא לא היה תמים.

העברת מסר תקיף של ישראל, מבלי למצמץ, היא שיכולה למנוע את העימות הבא בצפון ולהניא את הסורים מלאפשר לאיראן להביא להסלמת המצב המתוח באזור.

השגת קונצנזוס בינלאומי לשיפור הסכם הגרעין, לאחר שכבר הוכרז כהישג כביר, היא משימה לא קלה שתצריך סבלנות רבה ועבודה דיפלומטית מאומצת. לא בטוח שמאמץ כזה ישיג את המטרה

אירועי המחאה באיראן חשובים מאוד כי הם מצביעים על כישלונה של הנהגת איראן בתחום הכלכלי, ועל כך שיש בעקבות כישלון זה אזרחים איראנים לא מעטים שרואים ברוגז את ההשקעות האיראניות במדינות רחוקות כלבנון וסוריה. לתחושתם, זה בא על חשבונם.

יהיה זה עוול מוסרי ואסטרטגי מצד מדינות המערב לא להשמיע עמדה חד-משמעית ולדאוג לכך שהיא תישמע גם על ידי ההמונים.

האיראנים "מרגיעים" את המערב וקונים בכך חופש פעולה לעשות ככל העולה ברוחם במזרח התיכון.

התפטרות חרירי הוכיחה את מה שבישראל ידעו מזמן: אין באמת מדינה לבנונית, רק ארץ בשליטת חיזבאללה. גם בסעודיה, שאליה נמלט חרירי, מתחולל מאבק פנימי – שתוצאותיו ישפיעו על מבחן הכוח של ריאד מול טהרן.

 מצב העניינים לגבי איראן גם יותר בהול וגם יותר גמיש מאשר המצב כמעט חסר-התוחלת מול צפון קוריאה. לחץ מחודש על איראן, יחד עם איום צבאי אמין, עשוי (ואכן, חייב) להניב תוצאה טובה יותר מזו המובאת בהסכם הגרעין של אובמה.

רק שימוש בכוח יוכל למנוע מאיראן את החלום הגרעיני. ישראל עומדת לבדה בעניין זה.