חמאס

נכון לישראל לאמץ גישה הדרגתית של התמודדות מול האיומים השונים עליה שבמסגרתה תטפל בכל זירה בנפרד, מן האויב ה"קל" ביותר אל ה"כבד" ביותר. זאת מתוך מטרה להתמקד ככל הניתן, בבוא העת, באיום המשמעותי ביותר הנשקף לה, שבמרכזו תוכנית הגרעין הצבאי של איראן. יש יסוד לטענה כי גישה זו מחייבת לעבור תחילה למדיניות של הכרעת חמאס, לצורך הפלת שלטונו, כצעד לקראת הבאות.

ביסוד התגובה המוגבלת של צה"ל לטרור הבלונים עומד האיזון העדין במשוואה הקיימת בין תפיסת "דין העוטף כדין גוש דן" לבין הצורך לאפשר למצרים להמשיך במאמצי התיווך.

קיימות תוכניות נחמדות רבות לעתיד רצועת עזה, אבל האמת המרירה היא שהחמאס ימשיך במאבקו להשמדת ישראל, וישראל תמשיך להגן על עצמה.

מהלומות צה"ל צריכות להיות אינטנסיביות ומוכוונות לפגיעה עמוקה בדרג הביניים הפיקודי, בתשתיות ובאמצעי לחימה, עד לפגיעה משמעותית בכוחו הכולל.

הניסיון של הממשלה להכיל את האירועים בעזה משול היה לחבישת פלסטר על שבר.

מה יקרה כאשר החיזבאללה יבקש להגיע להסדר דומה של שקט תמורת כסף?

בשנה האחרונה פועלת תנועת חמאס נגד מדינת ישראל במסגרת הלוחמה באזור האפור. האפשרות הרצויה מבחינת ישראל היא להגיב באותה מדיניות. ואולם, אם מדיניות זו לא תצלח, עליה לנקוט אסטרטגיה המאזנת בין הפעלת תגובות עוצמתיות ובין הניסיון להימנע מהסלמה.

ישראל הצליחה במטרתה להפריד במבצע הצבאי הנוכחי בין הג'יהאד האסלאמי לבין חמאס, ולהשאיר את האחרון מחוץ למשחק

סילוקו של בכיר הג'יהאד האסלאמי, שניסה לסכל את הניסיונות להסדרה וחתר להידוק הקשר עם איראן, צפוי לחזק את חמאס ואת המגעים הלא ישירים עם ישראל.

האירועים בדרום מחזירים לאור הזרקורים את השאלה מדוע מעדיפה ישראל, שוב ושוב, לנהל את הסכסוך ולא להכריע את חמאס? התשובה טמונה דווקא בחולשתו של ארגון הטרור ולא בהרתעה שלו.

סבבי הלחימה הנשנים בשנה האחרונה ברצועת עזה מחייבים את ישראל לתגובה צבאית עוצמתית יותר נגד חמאס וארגוני הטרור ברצועה, שתחזק את ההרתעה ותחזיר את השקט הארוך יחסית שהושג לאחר מבצע צוק איתן. זאת, לצד מתן הקלות לאוכלוסייה האזרחית העזתית באופן הדרגתי כתנאי לרגיעה מתמשכת.

יש לישראל עניין לבסס את התפקיד המצרי בעזה, במסגרת הגיון "ניהול הסכסוך". השלום, הקיים זה 40 שנה, מתבסס ביתר שאת בשל העמידה יחד מול אתגר הטרור בסיני ומול החתרנות התורכית במזרח הים התיכון, כמו גם בעידן של אינטגרציה בתחום האנרגיה. השותפות בהסדרה (ללא נוכחות צבאית מצרית ברצועה, שאין לנו או להם עניין בה) היא נדבך חשוב נוסף בקשרים בין שתי המדינות, ותורמת גם לשחיקת היומרות הג'יהאדיות של חמאס.

תגובה קשה מן הרגיל של צה"ל היא בלתי נמנעת, כדי להמחיש לחמאס שהוא טעה בקריאת המפה. המהלומה תלווה במאמץ מדיני מצרי לכינון רגיעה בדרום.

כעת האתגר הוא כיצד להבהיר להנהגת חמאס שלא כדאי לה להאמין לדברי הרהב של עצמה.

החלשת יכולות האויב ושאיפותיו בעזה מחייבת מוכנות צבאית, ונכונות ממשלתית לעשות שימוש בכוח, תוך שמירה על שגרת חיים בריאה ויציבה בעורף.

הג'יהאד האסלאמי והארגונים הסונים מעוניינים במהלומה ישראלית שתאפשר להם להיכנס לוואקום שייווצר. לישראל עדיין עדיף להימנע ממבצע נרחב.

למרות שיכולותיו הקיברנטיות של חמאס בעת הזו אינן מהוות איום משמעותי על ישראל, המציאות הזו יכולה להשתנות מהר, שכן ההתפתחות הטכנולוגית עצמה הינה מהירה.