הטלטלה הפוקדת את הזירה הפוליטית בארה"ב לקראת בחירות 2024 זורה אור גם על התמורות המסתמנות במפה הרעיונית האמריקנית.

על רקע המלחמה שיזם חמאס נגד ישראל, וגילוי התמיכה בו בקרב פלסטינים ואסלאמיסטים בירדן, הגביר המשטר האיראני את מאמציו לקעקע את המונרכיה ההאשמית. המעצרים במרס 2024 של סוכנים איראניים שהיו מעורבים בהברחת נשק לאחים המוסלמים בירדן הם חלק ממערכה רחבה יותר שמטרתה לסכל את מעורבותה של טהרן בהזרמת סמים (קפטגון) ונשק משטחי סוריה ועיראק לתוך ירדן. המתחים גברו ביתר שאת לאור הסיוע הירדני בהכשלת מתקפת הטילים של איראן על ישראל בליל 14 אפריל 2024. עבור המשטר האיראני, ערעור היציבות בירדן הוא תנאי מקדים חיוני להשגת היעד האסטרטגי של הפיכת יהודה ושומרון ל"עזה נוספת", שאותו סימן המנהיג העליון עלי ח'מנהאי כבר בנובמבר 2014 בציוץ שלו בדבר הסיבות והדרכים להשמדת ישראל. מכאן החשיבות – בעת הזו – של גיבוי ישראלי ואמריקני למשטר בירדן, והקפדה על הימנעות מצעדים והכרזות שיש בהם כדי לפגוע במעמדו. יציבותה של הממלכה, ולכן גם הצורך להפחית את המצוקות הכלכליות והחברתיות שהיא נתונה בהן, היא בגדר אינטרס חיוני הן של ישראל והן של המערב ומחנה היציבות במזה"ת.

אזהרתו של חסן נצראללה (19 ביוני 2024) כי ארגונו יפגע בקפריסין אם תעמיד את בסיסיה לרשות ישראל במקרה של עימות כולל, היא מהלך מחוצף ומופרך.

עבור ישראל, החותרת לשים קץ לכוחו הצבאי והשלטוני של חמאס, לשחרור חטופיה ולהסרת איום עתידי מצד עזה, אין פתרון קל לשאלת השלטון ברצועה ביום שאחרי קריסת חמאס. לא קל להגיע להסכמה על דרך פעולה אפשרית מועדפת שתותיר לישראל חופש פעולה צבאי בעת הצורך. כל מתאר אסטרטגי מוצע כרוך בסיכונים ניכרים. עם זאת, לנוכח המצב המדיני והמשפטי שישראל נמצאת בו, יש חלופות שמחירן כנראה גבוה מכפי שישראל יכולה לעמוד בו.

הרציף הצף האמריקני אמור לקום לחופי עזה בקרוב. התוכנית להפעלת הרציף בעזה יוצרת מציאות חדשה עבור ישראל, בהיבטי ההתמודדות עם האתגר ההומניטרי ברצועת עזה, ובכל הנוגע למערכת היחסים המורכבת עם ממשל ביידן. יש המתריעים, ולא בלי סיבה, כי הנוכחות האמריקנית כובלת את ידי ישראל ומחייבת נוכחות צבאית תומכת, אך יש כמה שיקולים התומכים בשיתוף פעולה עם הקמת הרציף.

כישלונה של מתקפת הטילים האיראנית על ישראל נזקף בראש ובראשונה לזכותה של מערכת ההגנה נגד טילים של ישראל, שההישג שלה שב וממחיש את מעמדה המוביל בתחום זה בזירה הבינלאומית. עם זאת, נודעת חשיבות מבצעית – ומעבר לכך, ערך אסטרטגי ומדיני מן המעלה הראשונה – גם לתרומתן של המדינות שנטלו חלק במבצע הסיכול המתואם והנרחב: ארה"ב, בריטניה וצרפת, וחשובה עוד יותר מבחינה פוליטית מעורבותן של ירדן ושל מדינות המפרץ. המהלך התאפשר מתוקף המסגרת ההסכמית שנבנתה בשנים האחרונות בחסות "פיקוד המרכז" האמריקני – CENTCOM – בכותרת המטעה (אין מדובר בברית רשמית) "ארגון ברית ההגנה האווירית של המזרח התיכון" (MEADTO). למעשה, זו מסגרת לתיאום מודיעיני ומבצעי, בדגש על יכולות איכון, מעקב ויירוט של טילים ואיומים אוויריים לסוגיהם, הכוללת הן את ישראל ומדינות מפתח בעולם הערבי והן נכסים צבאיים של ארה"ב ובעלות בריתה המערביות. ברקע ניצבת ההבנה שאיראן מהווה כיום מרכיב משמעותי (לצד סין ורוסיה) במערך האיומים על הביטחון הלאומי האמריקני, כפי שממחישה הערכת המודיעין השנתית של ה-DNI מפברואר 2024. מאפייניה של פעולת התגובה הישראלית – איתות לאיראן שישראל לא תשלים עם ירי לשטחה, אך כזה שנועד להימנע מהתלקחות כוללת – עולים בקנה אחד עם ראייה זו של האיום, המשותפת לישראל, ארה"ב ומדינות מפתח באזור.

גם בהעדר נתונים רשמיים מלאים, ניכר כי עלה במידה ניכרת מספר החמושים אנשי חמאס (וגורמי טרור נוספים) הנכנעים ומסגירים את עצמם לכוחות צה"ל במהלך הלחימה, בדגש על הקרבות בח'אן יונס. מעבר לשיקולים הטקטיים – חסכון מאמץ ואבדות בלחימה, והשגת מידע מודיעיני חשוב – והשיקול האופרטיבי של שיפור עמדת המיקוח בסוגיית החטופים, יש לכך גם משמעות אסטרטגית ארוכת טווח.

על אף חשיבותה ורגישותה של סוגיית החטופים, שאין עוררין על הצורך לגלות יצירתיות, תעוזה וגמישות בניסיונות להביא לשחרורם, ממשלת ישראל אינה יכולה להיגרר לכניעה לתכתיבי חמאס באשר לסיום המלחמה. אסור גם להיקלע לדמורליזציה ולהלכי רוח (שיש להם מהלכים בתקשורת וגם בקרב גורמים במערכת) המטילים ספק בעצם הסיכוי להביא למיטוט שלטון חמאס בעזה, כאשר דפוסי הלחימה בפועל מעידים דווקא על יכולותיו של צה"ל.

בניהול המלחמה בדרג המדיני התגלעו בעת האחרונה קשיים המכבידים על המאמץ הצבאי ואינם עולים בקנה אחד עם רוח הלוחמים בזירת המערכה, וגם לא עם אינטרסים מדיניים חיוניים של ישראל בשלב הקריטי הנוכחי. גם במבנה הקואליציוני של ממשלות ישראל ראוי ששרי הממשלה בעת מלחמה יימנעו מהצפת סוגיות שנויות במחלוקת במרחב הציבורי, גם אם בין כותלי הקבינט מן הדין שייאבקו על עמדותיהם.

ניצחונו הצפוי – ברוב של כ-90% – של עבד אל-פתאח אל-סיסי בבחירות לכהונה נוספת כנשיא מצרים, אין בו כדי לפתור את מצוקותיה הכלכליות והאסטרטגיות של ארצו: קריסת הלירה המצרית, בריחת משקיעים ובעלי הון, מחסור במוצרי יסוד, וכעת גם דעיכה בתיירות, פגיעה בהכנסות מתעלת סואץ, וכישלון השיחות עם אתיופיה על הסדרת נושא "סכר התחייה". בנסיבות אלה, דווקא המעורבות מול ישראל בשאלות הנוגעות למערכה בעזה מקנה למצרים – בשל יכולה להשפיע על שני הצדדים – מעמד אזורי ואף בינלאומי שיוכל לשרת את אינטרסיה הלאומיים.