מאז ה-7 באוקטובר מתברר שכל עוד ארדואן ומפלגתו בשלטון – תורכיה אינה יכולה להיות שותפה מדינית או כלכלית, קל וחומר כשמדובר במיזמים לאומיים כדוגמת ייצוא הגז. מנגד, קפריסין ואף יוון הוכיחו את ערכיותן בעת חירום כעורף לוגיסטי, אווירי וימי. אשר למצרים, דיאלוג אסטרטגי בדרג המתאים – לצד זהירות בכל הנוגע להתבטאויות ורעיונות העלולים להגביר את המתיחות מול קהיר – חייב להיות מרכיב מרכזי במדיניות.

בכינוס מועצת הנגידים של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) עמדו על הפרק עדויות להתקדמות איראנית נוספת לקראת נשק גרעיני. עם זאת, בנסיבות המדיניות הקיימות אין סיכוי שסבא"א, או מועבי"ט, יגיבו באופן אפקטיבי. ברקע, בראיית ארה"ב את תפקיד איראן בדרבון "מחנה ההתנגדות", והניסיונות לפגוע בכוחות אמריקניים באזור, על ישראל, למרות ההתמקדות במערכה נגד חמאס, לשוב ולהתריע בפני מקבלי ההחלטות בארה"ב ובמערב כי נדרשת פעולה מיידית ותקיפה, וכי גם בעת מלחמה בדרום ייתכן שלא יהיה מנוס מלבלום את איראן באמצעים אחרים.

קריאתו של צה"ל לאוכלוסיית החלק הצפוני של רצועת עזה (מצפון לנחל עזה) להתפנות דרומה – שנענתה בהיקף נרחב – מצביעה על מתווה אופרטיבי לקראת השלב הבא. הבידול בין צפון הרצועה לדרומה הכרחי לשם מימוש יעדי השלב הראשון של הלחימה – חיסולה של הנהגת חמאס, המחופרת בעיר עזה, לצד עיקר הכוח הלוחם שלה ושל הג'יהאד האסלאמי (גא"פ), והשמדת תשתיות האש במרחב זה, בעוד שהאוכלוסייה הבלתי מעורבת מקבלת אפשרות להיחלץ דרומה, ואף לקבל סיוע הומניטרי ממצרים.

כפי שהמחיש גם אסון השיטפונות בדארנה וסביבתה, לוב כיום איננה מדינה, אלא שתי מערכות שלטוניות, ממשלה אחת בטריפוליטניה במערב, ומשטרו של ח'ליפה ח'פתר בקירנאיקה במזרח (שכשל בהתמודדות עם נזקי הטבע). בשני האזורים מדובר למעשה במערכים של מיליציות מקומיות, ובכוחות חמושים על בסיס שבטי, והיעדר השלטון המרכזי ניכר ביתר שאת בדרום. ספק רב אם יש תוחלת לניסיון, שארה"ב מעורבת בו, להקנות לגיטימציה לממשלתו הנוכחית של עבד אל-חמיד דבייבה בטריפולי ולהגיע לבחירות כלל-ארציות. האירועים בעקבות הפגישה בין שרת החוץ (לשעבר) של "ממשלת האחדות הלאומית"בטריפולי, נג'לאא מנקוש, לבין שר החוץ אלי כהן, חשפו את המציאות הפוליטית המורכבת השוררת בשטחה של לוב. על ישראל להתנהל בזהירות, ובכל מקרה לעמוד על האינטרסים שלה ושל שותפותיה במזרח הים התיכון, תוך ניסיון לבטל את מזכר ההבנה מנובמבר 2019 בין אנקרה לטריפולי המחלק ביניהן את המים הכלכליים במזרח הים התיכון.

ביקורה בישראל של משלחת חברי קונגרס דמוקרטים, ובראשם מנהיג המיעוט בבית הנבחרים חכים ג'פריס – במסגרתה נועדו בין היתר עם ראש הממשלה בנימין נתניהו (7 אוגוסט 2023) – הוא בגדר תזכורת לכך שהמפלגה הדמוקרטית, למרות הקולות הצורמים הבוקעים מן האגף הרדיקלי שלה, עדיין מחויבת לישראל ולביטחונה. ג'פריס אף הדגיש זאת בדבריו בארץ, תוך שהוא הודף קריאות לפגיעה בסיוע. חשוב להתמיד במאמצים לשמר את בסיס התמיכה הדו-מפלגתי, ולהטות אוזן למסרים של ידידי ישראל משני עברי המתרס.

ממשל ביידן – בדברי הנשיא עצמו בריאיון ל-CNN (9 ביולי) ובהודעות הבית הלבן – חורג באחרונה מן הנורמה הבינלאומית המקובלת של אי-התערבות בענייני הפנים של מדינת ישראל. הוא מותח ביקורת על הרכב הממשלה, לצד אמירה על כך שנתניהו מנסה להתמודד עם השלכותיה של המגמה "הקיצונית" בשורותיה, מתייצב לצד זכות המחאה, וקורא להסכמות רחבות כתנאי לשינויים במערכת המשפט. עמדות אלה משקפות גם גילויי דאגה גוברים בקרב יהדות ארה"ב, שהנשיא קשוב להלכי רוחה. התערבות זו מעוררות מורת רוח לגיטימית בישראל, אך בנסיבות הנוכחיות, בצל אתגר איראני מחריף – שארה"ב ושותפותיה במערב בוחנות מחדש את דרכי ההתמודדות מולו – על הממשלה לשים רסן לתגובות, לפעול בזהירות ובשיקול דעת, ולהתמקד באינטרסים ובערכים המשותפים ובסוגיות האסטרטגיות שעל הפרק. במישור המעשי, יש לחתור להבנות עם ארה"ב בסוגיה הפלסטינית, אם כי במסגרת תפיסת היסוד של ניהול הסכסוך ולא של חתירה להסדר קבע; להביא בחשבון גם את עמדות ארה"ב כשיקול משמעותי בעת התוויית המהלכים הבאים בחזית הפנימית, ולנצל את חלון ההזדמנויות שנפתח כעת, בין היתר בשל השעייתו של רוב מאלי כמוביל המו"מ, לתיאום עמדות הדוק ככל האפשר בשאלת הגרעין האיראני.

הממשל האמריקני מאותת מאז ראשית 2023 – וביתר שאת בעקבות הפגיעה ביעדים אמריקניים על אדמת סוריה במרס – כי הוא מתגבר במידת מה את נוכחות כוחותיו במזרח התיכון, מגיב לעיתים בכוח על פיגועים המכוונים נגדם, ומהדק את הקשר הביטחוני עם בעלות בריתו, בעיקר ישראל.

בתוך ימים ספורים נרשמו תגובות אמריקניות קשות למהלכיה של ממשלת ישראל הנוכחית. אלו באו לידי ביטוי בגרסת הבית הלבן לגבי שיחת הנשיא ג'ו ביידן עם ראש הממשלה בנימין נתניהו (19 במרס 2023), שלשיטתם התמקדה ברפורמה במערכת המשפט, בזימונו של השגריר הרצוג לשיחת נזיפה ובתדרוך (21 במרס) של סגן דובר משרד החוץ, וודאנט פאטל, שבו תקף בחריפות את הצבעת הכנסת על ביטול חוק ההתנתקות בצפון השומרון. התייחסויות ביקורתיות מאוד נשמעו גם כלפי דברי שר האוצר בנאומו בפריס. בתוך כך, בחוגים אוונגליסטיים נרשמה מורת רוח מיוזמת חקיקה לאיסור פעילות בעלת גוון מיסיונרי בישראל, והממשלה מיהרה להסירה מעל הפרק.